Page 169 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 169 - 11-Front 21-06-15‬‬

‫שקשאיםק ‪:‬הרדס ‪169‬‬

‫מפת ממצאים‪ :‬חומט רפואי‬ ‫צבעו הכללי חום בהיר מצד הגב ולבן בגחון‪ .‬בבוגרים הצבע החום‬
‫על הגב נעשה זהוב ומופסק על ידי פסי רוחב חומים‪ ,‬במספר שונה‬
‫‪ )23587-88‬ולכן לדבריו "נוכחותו בסיני סבירה מאוד‪ ".‬לבסוף פורסם‬ ‫באזורים גיאוגרפיים שונים‪ .‬פסי רוחב כהים נמצאים גם על גבי הזנב‪ ,‬אך‬
‫ב־‪ 1956‬דוח מתועד על נוכחותו בסיני [‪.]1289‬‬ ‫שם הרקע נשאר חום בהיר‪ .‬בצד הראש פס־עול שחום‪ .‬בצעירים נעדרים‬
‫הפסים הכהים לרוחב הגב‪ ,‬ולעומת זאת בעמדות המקבילות להם יש‬
‫אורח חיים‪ :‬שוכן חולות שמוגבל‪ ,‬כנראה‪ ,‬לחול חופשי‪ .‬מתחפר בחול‬ ‫כתמים בצד הגוף [‪ .]129a‬התופעה שבצעירים חסרי דגם צבעים מתפתח‬
‫בזריזות ונע בתוכו ביעילות‪ ,‬אך לא במהירות של נחושית החולות‪ .‬בניגוד‬ ‫דגם כזה בגדילתם‪ ,‬כפי שקורה במין זה‪ ,‬נדירה מאוד בזוחלים [‪.]1036b‬‬
‫לה‪ ,‬כשהוא נמלט בצלילה לתוך החול‪ ,‬אינו מתרחק הרבה מהמקום ואינו‬
‫מעמיק הרבה [‪ .]129a‬השחייה שלו בתוך החול נחקרה בציוד תהודה‬ ‫דו־פרצופיות זוויגית‪ :‬הזכר גדול מהנקבה‪ .‬מתוך חמישה זכרים ושבע‬
‫מגנטית (‪ .)MRI‬הוא נע בפיתולים במישור האופקי‪ ,‬כשלושה מחזורי‬ ‫נקבות (חומר מוזיאלי מצפון אפריקה)‪ ,‬אורך רו"ג הממוצע של חמשת‬
‫פיתול בשנייה‪ ,‬ובאמפליטודה של כמחצית אורך הגוף‪ ,‬ועם תנועות גפיים‪,‬‬ ‫הזכרים הגדולים ביותר היה ‪ 109.6‬מ"מ‪ ,‬ושל חמש הנקבות הגדולות‪,‬‬
‫כעין חתירה או ריצה‪ .‬התנועות מתאפשרות על ידי כך שסביב גופו החול‬ ‫‪ 94.0‬מ"מ [‪ .]1612‬בהשוואה שנערכה בחומטים מבוגרים במצרים‪ ,‬ממוצע‬
‫הגרגירי מקבל תכונות פיזיקליות של נוזל צמיג (בניגוד למוצק) [‪.]228‬‬ ‫אורך רו"ג של ‪ 20‬זכרים היה ‪ 95‬מ"מ (המרב ‪ 103‬מ"מ) ושל ‪ 20‬נקבות ‪90‬‬
‫בעומק החול החומט נושם בתנועות הגחון השטוח‪ ,‬המוגן מזליגת חול מן‬ ‫מ"מ (המרב ‪ 97‬מ"מ) [‪ .]508‬ראש הזכר גדול ועבה מראש הנקבה [‪,165‬‬
‫הצדדים‪ ,‬הגנה שמחוזקת על ידי הגפיים הקדמיים שצמודים לצידי הגוף‬
‫[‪ .]744‬נע על גבי החול בעזרת אצבעותיו המורחבות‪ .‬לפי תצפיות יוסף‬ ‫‪ ;]196‬ברם‪ ,‬עובי בסיס הזנב כנראה אינו סימן אמין [‪.]129a‬‬
‫אור‪ ,‬לפחות בחולות חלוצה באפריל‪-‬מאי ‪ ,1969‬מסייר על החול בשעות‬
‫החמות ביותר כשההרפטולוגים אינם פעילים (החל ב־‪ 13:00‬ובימים‬ ‫תפוצה בעולם וסיסטמטיקה‪ :‬תפוצת המין כתפוצת הסוג אך מוכרים‬
‫שההתחממות איטית יותר‪ ,)15:00 ,‬ומשאיר עקבות טיפוסיים [‪71‬ב]‪.‬‬ ‫לפחות שלושה תת־מינים‪ .‬לתת־מין הטיפוסי ‪ S. s. scincus‬תפוצה‬
‫החומט הרפואי ניזון מחרקים וכיו"ב‪ ,‬ובמידה רבה מחיפושיות והזחלים‬ ‫סהרית‪ :‬חולות המדבר של צפון אפריקה ממאוריטניה עד מצרים; סיני‬
‫שלהן‪ ,‬אך גם מפירות של קטניות (פרפרניים) ודגניים [‪ .]744‬ניסויים‬ ‫ודרום ישראל [‪ .]165‬בדרום ירדן (וחלק מערב) מצוי ‪S. s. meccensis‬‬
‫העלו שבהיותו שקוע בחול הוא יכול לחוש ברטיטות שלהן גורם חרק‬ ‫‪ Wiegmann, 1837‬שבו אין פסי רוחב על הגב אבל יש פסים כהים אנכיים‬
‫שהולך על גבי החול במרחק עד ‪ 15‬ס"מ‪ ,‬להתביית עליו‪ ,‬להגיח מהחול‬ ‫בצד הגוף [‪ .]475‬במזרח ערב ומזרחה עד איראן מצוי ‪S. s. conirostris‬‬
‫ולתופסו‪ .‬כשהחומט זוחל על גבי החול הוא נוהג לתחוב את קדמת ראשו‬
‫לתוך החול מזמן לזמן‪ ,‬וזה מאפשר לו כנראה לחוש ברטיטות שגורם‬ ‫שנתגלה גם בסוריה [‪.]1070 ,162‬‬

‫להן חרק הזוחל בתוך החול [‪.]768‬‬ ‫תפוצה בארץ‪ :‬חולות חלוצה‪ ,‬נדיר — כלומר נתקלים בו לעיתים רחוקות‪.‬‬
‫במעבדה במצרים נמצא שבתנאים אחידים (‪ 25‬מ"צ) החומט הרפואי‬ ‫בסיני ידוע בשליש הצפוני של חצי האי [‪ .]196‬במין החמקמק והמאתגר‬
‫פעיל (נע באקטוגרף) באביב‪ ,‬בקיץ ובסתיו בערך שש שעות בשעות היום‬ ‫הזה מעניין לראות את תולדות המידע והדיווח על נוכחותו באזור‪ ,‬כדוגמה‬
‫(‪ )18:00-06:00‬ועוד שעה‪-‬שעתיים בלילה‪ ,‬ואילו בחורף הוא פעיל ‪3.2‬‬ ‫לבעיה שכיחה‪ .‬במקור ליניאוס (‪ )1758‬תיאר את המין כבא מלוב‪ ,‬ממצרים‬
‫שעות ביום ועוד ‪ 3.4‬שעות בלילה‪ .‬בבדיקה השוואתית בקיץ התברר‬ ‫וגם מ־‪ =( Arabia petraea‬ערב הסלעית)‪ ,‬מחוז של קיסרות רומי‬
‫שתנועתו מרבית בתנאים של תאורה מתמדת וטמפרטורה מחזורית —‬ ‫שכלל את צפון־מערב המדבר הערבי ועיקרו חצי האי סיני‪ .‬שליחו של‬
‫‪ 30‬מ"צ ביום ו־‪ 18‬מ"צ בלילה [‪ .]509a‬מחצי האי ערב דווח שרוב מיני‬ ‫ליניאוס‪ ,‬הסלקוויסט‪ ,‬שאסף בלבנט בשנים ‪ ,1752-1749‬דיווח על החומט‬
‫הרפואי‪" :‬הוא נמצא ב־‪ Arabia petraea‬קרוב לים האדום ובמצרים‬
‫העליונה קרוב לנילוס‪ ".‬אבל ביחס לחומט אין הסלקוויסט אומר בפירוש‬
‫שראה אותו בעצמו‪ ,‬כפי שהוא מפרט ביחס לחלק מהמינים (למשל‬
‫הזיקית)‪ .‬הספר [‪ ,]746‬שאותו ערך ליניאוס אחרי מות הסלקוויסט‪ ,‬כולל‬
‫מפה שבה השם ‪ Arabia petraea‬משתרע על הנגב וסיני‪ .‬במוזיאון‬
‫המלכותי של שוודיה אכן נשמר פרט מהמין הזה‪ ,‬שלפי התגית הישנה‬
‫היה שייך לליניאוס‪ ,‬אך המקור הגיאוגרפי לא פורט‪ .‬פרט זה נחשב‬
‫לאב־טיפוס של המין [‪ .]132‬כעבור כמאה שנים שטראוך‪ ,‬בעבודתו על‬
‫ההרפטולוגיה של אלג'יר [‪ ,]1491‬וכמוהו גם וסטפאל־קסטלנאו בקטלוג‬
‫האוסף באוניברסיטת מונפלייה‪ ,‬צרפת [‪ ,]1635a‬כוללים בתפוצת החומט‬
‫הרפואי את סוריה בלי ציון ראיות כלשהן‪ .‬סוריה העות'מאנית כללה את‬
‫לבנון וארץ ישראל (המזרחית והמערבית)‪ ,‬כך שהדיווח אפשרי אך לא‬
‫מוכח‪ .‬בוטגר (‪ )Boettger, 1880‬מציין בסקירתו הנרחבת ומפורטת על‬
‫הדו־חיים והזוחלים של סוריה‪ ,‬ארץ ישראל וקפריסין‪ ,‬שמלבד בצפון‬
‫אפריקה‪ ,‬החומט הרפואי ידוע מאסיה רק מסוריה‪ ,‬וזאת בהסתמכו על‬
‫הצהרותיהם של וסטפאל־קסטלנאו ושטראוך‪ .‬בהמשך טריסטרם [‪]1432‬‬
‫אומר‪" :‬החומט הרפואי‪ .‬החומט המצרי נתון על ידי בוטגר‪ .‬הוא מאכלס‬
‫את צפון־מזרח אפריקה‪ ,‬דהיינו מצרים‪ ,‬נוביה וחבש‪ ,‬ובאסיה מתפשט לתוך‬
‫ערב וסוריה‪ ".‬אנדרסון [‪ ,]129a‬בספרו המפורט על זוחלי מצרים‪ ,‬חושב‬
‫שאפשרי כי החומט חודר מזרחה מסואץ עם החולות הנודדים אך בלתי‬
‫סביר שהוא מתפשט לסוריה‪ .‬פלאואר [‪ ,]555‬בדווחו על החומט הרפואי‬
‫במצרים‪ ,‬אינו מצטט ספרות לעניין זה ואומר בזהירות‪" :‬לא השגתי ראיות‬
‫לנוכחותו בסיני או בארץ ישראל‪ ".‬האז [‪ ]712‬מצטט שטריסטרם דיווח‬
‫על המין כמופיע בסוריה‪ ,‬מייחס לפלאואר אמירה ש"החומט אינו חודר‬
‫לסיני או ארץ ישראל מן המערב"‪ ,‬ובעיקר מדווח על מציאת פרטים בנגב‬
‫(בקרבת עסלוג'‪ ,‬כיום רביבים‪ ,‬ב־‪ 30‬במארס ‪ .1946‬י"ח הופיין‪HUJ-R ,‬‬