Page 138 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 138
Pg: 138 - 5-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
השומרים לא נעו ולא זזו ,ולא העזו לשלוח יד במשרתי ה' ,להרוג
את הכוהנים ובתוכם הכוהן הגדול? האנשים המקודשים של עם
ישראל? השומרים לא עשו את דבר המלך ,פניהם עטו אימה ופחד
כיודעים מה יהיה סופם על הסירוב לפקודת המלך ,אולם הפחד
מלפגוע בקדושי ישראל היה רב מפחד המלך.
המלך מביט בשומריו כלא מאמין למראה עיניו ,מרד בתוך חדרו,
סירוב פקודה של שומריו האישיים" .דואג" ,עולה המחשבה,
"דואג הנאמן שגילה את אוזני על המרד הוא יבצע את הפקודה".
פני ָׁשא ּול הופנו אל דואג האדומי" :דואג ,סוב אתה ופגע בכוהנים
המורדים בי" ,ציווה המלך.
דואג ,שש על הפקודה שולף חרבו והורג בכוהנים.
ההמולה גדולה ,מרחץ דמים.
הכוהנים אינם אנשי מלחמה מנסים לנוס על נפשם ,אך אין מוצא,
החדר סגור ,פני דואג קורנות מאושר אכזרי ,רוצח וטובח בכוהנים.
דקות מספר נמשך הטבח ,דם ניתז על קירות הבית ,החדר מלא
גוויות קדושות.
השומרים המומים ,בוכים מביטים בזוועה.
שמונים וחמש גופות כוהנים ,בתוכן הכוהן הגדול ,קודש
הקודשים של עם ישראל ,מושלכות על הארץ .על גבם עומד דואג
האדומי מחויך מאושר" :עוד משהו מלכי?" שואל בעיניים צמאות
דם.
"כן" ,צווח ָׁשא ּול בשיגעון ,חלקו לא מאמין מה עולל ,וחלקו
רוצה להתנקם מאויביו" .נוב עיר הכוהנים .לך לשם ,קח איתך
חיילים ,לא נמושות כאלו" ,אומר ומצביע על המורדים בו" .קח
איתך מהחיילים ,שכירי חרב שיש בצבאנו ולך לנוב עיר הכוהנים
והרוג שם את כולם ,מאיש ועד אישה ,מעולל ועד יונק ,שור וחמור
ושה ,לפי חרב .אל תשאיר נשמה .מורדים ,פושעים ,משתפי פעולה
עם האויב .לך ,לך מהר לפני שהשמועה תגיע אליהם והם יברחו".
138
