Page 159 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 159

‫‪Pg: 159 - 5-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

                    ‫פרק כג‬

             ‫המערה‬

‫מדבר עין גדי‪ ,‬מרחבים עצומים של מדבר צחיח‪ ,‬מקומם של יעלי‬
‫הסלע המדלגים על ההרים הטרשיים‪ .‬חבל ארץ כמעט ולא נושב‪.‬‬
‫עדרי הצאן הרועים הרחק מיישובם של בני האדם מלחכים עשבי‬
‫בר‪ .‬ארץ צייה כמעט ללא מים‪ .‬מעיינות מעטים המרווים את צימאון‬
‫החוסים בצל המדבר השמם‪ ,‬מפיחים חיים בקרב המסתתרים מעין‬
‫השמש הקופחת‪ .‬מערות ענק הנפערות בתוככי ההרים הגבוהים‪,‬‬
‫מהוות מסתור מהחמה השורפת ביום ומהקור המקפיא לשד בלילה‪.‬‬

  ‫ָ ּד ִוד ואנשיו חוסים בצילו של המדבר הצחיח מפני מלך ישראל‪.‬‬
‫שירת הלוחמים המתאמנים מלווה בצחצוחי החרבות מקיצה‬
‫את המדבר השמם‪ ,‬מתמזגת בקולות תפילה חרישיים של רעיהם‬
‫המשיחים ליבם לבוראם ועם קולות נערים המשיחים בינם ובין‬

                                                                        ‫עצמם‪.‬‬
                ‫שמש חמה‪ ,‬רוח קלילה מנשבת מעבירה את הזיעה‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד יושב בפתח מערה שקוע בהרהורים‪" ,‬בפעם האחרונה ניצלנו‬
‫בנס‪ ,‬נודע לי רק לאחר מעשה שצבאו של ָׁשא ּול היה כל כך קרוב‬
‫אלינו‪ .‬אייני יכול לסמוך על הנס‪ .‬ה' עושה ניסים‪ ,‬אך צריך למעט‬
‫בהם כמה שאפשר‪ .‬יותר מידי ניסים יכולים להביא אותנו למצב של‬
‫שאננות יתר ושל אי השתדלות‪ .‬אין ספור ניסים‪ ,‬ישועות‪ ,‬התחמקויות‬
‫של הרגע האחרון יכולים להיות בעוכרינו"‪ּ ָ .‬ד ִוד שם לב שעל גבי‬
‫רגלו מטפס עכביש‪ ,‬מתקדם לאט לאט לעבר ידו‪ ,‬העכביש הקטן‬
‫ניתלה על קורו והחל לרדת מטה‪ּ ָ .‬ד ִוד מתבונן תוהה‪" :‬ריבונו של‬

‫‪159‬‬
   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164