Page 162 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 162

‫‪Pg: 162 - 6-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫כנף מעילו של ָׁשא ּול המלך‪ .‬בשקט נסוג אחור‪ ,‬ליבו נוקפו‪" :‬למה‬
                       ‫עשיתי זאת? למה חתכתי ממעילו של המלך?"‬

‫ָׁשא ּול המלך רגוע‪ ,‬לא הבחין בסערה המתרחשת מאחורי גבו‪,‬‬
   ‫מסדר את בגדיו ויוצא מהמערה לקראת חייליו המחכים למלכם‪.‬‬

‫ָ ּד ִוד יצא מפתח המערה מביט בגבם של צבא ָׁשא ּול המתרחק‪,‬‬
‫כשלושת אלפי חיילים‪ ,‬ובתוכם מלכם‪ ,‬מתרחקים מטרפם‪ .‬טרף‬
‫שיכל להיהפך לטורף‪ ,‬רואה כיצד טורפו ממשיך לחפשו במקום‬

                                                                         ‫אחר‪.‬‬
‫"אדוני המלך ָׁשא ּול‪ "!...‬הקריאה הולכת על כל המדבר‪ ,‬ההרים‬
‫כמשתוממים מחזירים הד זה לזה‪" :‬אדוני המלך ָׁשא ּול‪ "!...‬קריאה‬

                                          ‫היוצאת מפי עבד נאמן לאלופו‪.‬‬
‫ָׁשא ּול וכל צבאו נעצרים הלומים מהקריאה במדבר‪ .‬הקריאה‬
‫הכול כך לא צפויה מגיעה מגובה ההר‪ .‬כל הפנים מופנות לאחור‬

                                                        ‫לעבר הקול הקורא‪.‬‬
    ‫"אדוני המלך!" חוזר ָ ּד ִוד על קריאתו ומשתחווה לפני אדונו‪.‬‬
‫ָׁשא ּול‪ ,‬מוכה הלם‪ ,‬מביט ולא מאמין למראה עיניו‪ּ ָ .‬ד ִוד אויבו עומד‬
  ‫בפתח המערה שאליה נכנס‪ ,‬מאחוריו חייליו משתחווים לעומתו‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד בקולו של עבד נרצע ממשיך‪" :‬אדוני המלך‪ ,‬למה תשמע את‬
‫דברי האדם האומרים‪ ,‬הנה ָ ּד ִוד מבקש רעתך? הנה היום הזה ראו‬
‫עיניך את אשר נתנך ה' בידי במערה להורגך‪ ,‬ואומר לא אשלח ידי‬
‫באדוני‪ ,‬כי משיח ה' הוא‪ .‬ואבי‪ ,‬ראה גם ראה את כנף מעילך בידי‪,‬‬
‫כי בכורתי את כנף מעילך ולא הרגתיך‪ .‬דע וראה‪ ,‬כי אין בידי רעה‬
‫ופשע ולא חטאתי לך‪ ,‬ואתה צודה את נפשי לקחתה‪ .‬ישפוט ה' ביני‬
‫ובינך ונקמני ה' ממך‪ ,‬וידי לא תהיה בך‪ .‬אחרי מי יצא מלך ישראל?‬
‫אחרי מי אתה רודף?! אחרי כלב מת?! אחרי פרעוש אחד?! והיה‬
    ‫ה' לדיין‪ ,‬ושפט ביני ובינך‪ .‬וירא וירב את ריבי וישפטני מידך"‪.‬‬
‫ָׁשא ּול הלום רעם‪ ,‬לא מאמין למשמע אוזניו‪ ,‬מרים את כנף מעילו‬
‫החתוך‪ ,‬עיניו מתמלאות דמעות‪ ,‬עצב על חוסר צדק‪ ,‬על השיגעון‬
‫המרדפים ושנאת החינם‪ .‬פונה ָׁשא ּול אל ָ ּד ִוד בקול סדוק‪" :‬הקולך‬

                                                                           ‫‪162‬‬
   157   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167