Page 166 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A

‫‪Pg: 166 - 6-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫אין רועה לישראל‪...‬‬
‫האדם שהעתיר בתפילה לפני בורא עולם כבן המתחטא לפני‬

‫אביו‪ ,‬הלך ולא ישוב עוד‪.‬‬
‫מבוכה‪...‬‬
‫תהייה‪...‬‬

‫ָׁשא ּול המלך אינו מתפקד כראוי למלך‪ ,‬אינו רועה את עמו כנדרש‪.‬‬
‫מה יהיה?‬

‫מי ימלא את החסר שנוצר?‬
‫מי יוכל להיכנס לנעליו של האדם הגדול שנלקח?‬
‫קריאות שבר והספד עולות מכל עבר‪ ,‬עצרות תפילה ובקשת‬
‫תחנונים נערכות‪ ,‬מנסות למלא את החלל שנוצר‪ ,‬מקול תפילתו של‬
‫נביא שנדם; המעתיר בעד עמו‪ ,‬לא יהיה נגיש עוד לעם ישראל‪.‬‬
‫המרגלית היקרה אבדה לעמה‪ ,‬מותירה אותו בודד‪.‬‬

‫שעה קצרה עברה מאז יצא הקול על היאספותו של ְשמ ּו ֵאל הנביא‬
‫לשמי מרומים‪ .‬השמועה נפוצה במהירות כאש בשדה קוצים‪,‬‬

‫מלחכת את ליבות השומעים‪ ,‬מותירה אותם שרופים ושוממים‪.‬‬
‫גד הנביא יצא מחדרו של ְשמ ּו ֵאל הנביא בקול קודר‪ ,‬בצער ויגון‬

‫בישר את הבשורה המרה‪.‬‬

‫מאז שעות הבוקר המוקדמות‪ ,‬נאספו אל ְשמ ּו ֵאל הנביא בביתו‬
‫ברמה כל זקני ישראל‪ְ .‬שמ ּו ֵאל ביקש להודיע לזקנים דבר בטרם‬

‫פטירתו; מכל שבטי ישראל ועריה נאספו הזקנים לבית ְשמ ּו ֵאל‪.‬‬
‫"אחיי ורעיי חכמי ישראל"‪ְ ,‬שמ ּו ֵאל חלוש‪ ,‬שעון לאחוריו על‬
‫כיסאו‪ ,‬נראה זקן וקשיש יותר מכל הסובבים אותו‪ ,‬גביני עיניו‬
‫מכסים את עיני הרואה‪ ,‬המבקשות להיעצם‪ .‬גופו השברירי מכסה‬
‫על עוז נשמתו‪" .‬ביקשתי אתכם לבוא אלי‪ ,‬יען כי אין לי כוח יותר‬

‫‪166‬‬