Page 170 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 170

‫‪Pg: 170 - 6-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫"צריך לעבוד! כבר עברו שלושה ימים מאז שהוא מת‪ .‬אין מה‬
‫לעשות‪ ,‬כולם מתים בסוף‪ .‬אם על כל מי שימות נפסיק את עבודתנו‪,‬‬
‫לא נעבוד אף פעם‪ .‬אנחנו נעשה הכול כמתוכנן"‪ ,‬הייתה תשובתו‬

                                                           ‫של נבל הכרמלי‪.‬‬
‫הרועים ידעו שאי אפשר להזיז אותו מדעתו‪ .‬ברגע שהוא החליט‬
‫משהו‪ ,‬הוא לעולם לא יחזור בו‪ .‬אם הם לא יגיעו לגז‪ ,‬הם יפסידו את‬

                       ‫מקום עבודתם ואף יסבלו מנחת זרועו של נבל‪.‬‬
‫"יש לו בנים"‪ ,‬אמר נבל‪" ,‬שהם ישבו שבעה על אביהם‪ .‬הוא‬
‫לא היה אבא שלי ולא של אף אחד מכם‪ .‬אנחנו לא צריכים לשבת‬

                                                                      ‫שבעה"‪.‬‬
       ‫כשבועיים ימים אורך הגז בדרך כלל‪ ,‬שבועיים של משתה‪.‬‬

                     ‫האבל מעיק על האנשים‪ ,‬השמחה אינה שלמה‪.‬‬
‫נבל שמח‪ ,‬מדושן עונג‪ ,‬צופה בעדריו המתקבצים ובאים‪ּ ָ " .‬ד ִוד בן‬
‫ִי ַׁשי יהיה מלך‪ ,‬הם אומרים"‪ ,‬חושב נבל‪" ,‬שטויות! הוא לא ראוי‬
‫להיות מלך‪ .‬כנראה‪ְ ,‬שמ ּו ֵאל הזקן שאמר זאת לפני מותו‪ ,‬השתבשה‬
‫עליו דעתו‪ .‬בוודאי מרוב צומות ותעניות שהיה הזקן עושה‪ ,‬הוא‬
‫קצת השתגע‪ .‬בן ִי ַׁשי מלך? הוא יכול להיות מלך מ ֹו ָאב ולא מלך‬

                                     ‫ישראל"‪ ,‬חשב וחיוך מרוח על פניו‪.‬‬
‫החגיגה נמשכת שבוע עבר מאז החל הגז‪ ,‬כחצי מהצאן מופשט‬
‫כבר מצמרו‪ ,‬חש את הקרירות היחסית‪ ,‬לאחר שניטל ממנו מלבושו‬
‫החם‪ .‬שאר הצאן ממתין לגיזתו‪ .‬שבוע האבל על ְשמ ּו ֵאל הנביא‬
‫חלף‪ ,‬הרגשת הרועים משתפרת‪ .‬השמחה גואה‪ ,‬האוכל הטוב‬

     ‫והשתייה נותנים את אותותיהם באנשים‪ ,‬הרגשת רוממות וגיל‪.‬‬

‫"אדוני‪ ,‬הגיעו קבוצת לוחמים מלוחמי ָ ּד ִוד‪ ,‬הם רוצים לפגוש‬
                          ‫אותך"‪ ,‬אחד הרועים אשר לנבל הגיע ובישר‪.‬‬

     ‫"מה הם רוצים?" שאל נבל בקרירות‪" ,‬למה הם באו לכאן?"‬

                                                                           ‫‪170‬‬
   165   166   167   168   169   170   171   172   173   174   175