Page 169 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A

‫‪Pg: 169 - 6-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫פרק כה‬

‫נבל הכרמלי‬

‫סוף הסתיו הגיע‪ ,‬החורף מתקרב‪ .‬הקור מתחיל לתת אותותיו‪ ,‬מבשר‬
‫על ימות הגשמים הממשמשים ובאים‪ .‬הרועים אוספים את צאנם‪,‬‬
‫עדרי הצאן מתקבצות לגז‪ .‬גזיזת הצאן נעשית בדרך כלל בסוף‬
‫האביב‪ ,‬אך עדרים אלו נגזזים פעמיים בשנה‪" .‬כאשר אין הרבה צמר‬
‫על הכבשים הצמר משובח יותר"‪ ,‬אומר בעל הצאן‪ ,‬ומתעלם מהקור‬

‫שממנו יסבלו העדרים כל ימות הגשמים ללא כיסוי לגופם‪.‬‬
‫ימי הגז הינם ימי חג לרועים ולאדונם‪ .‬משתה גדול נערך כל עת‬
‫הגז‪ ,‬אוכל ושתייה כיד המלך לכל הרועים‪ ,‬גז אשר פעמיים בשנה‬
‫מתקיים‪ .‬הרועים כבר התרגלו לכך‪ ,‬שאת הצאן שעליו הם מופקדים‪,‬‬

‫גוזזים אף לקראת החורף‪.‬‬
‫שמחה וריקודים‪ ,‬שירים וניגונים מלווים את האירוע‪.‬‬
‫בכרמל נאספים העדרים‪ ,‬הרועים נפגשים עם חבריהם משכבר‬
‫הימים‪ ,‬מחליפים חוויות‪ ,‬שמחים על פגישה מחודשת‪.‬‬
‫עשרות רבות של רועים‪ ,‬כשלושת אלפי כבשים וכאלף עיזים‬

‫מונים העדרים‪.‬‬
‫אדונם‪ ,‬נבל הכרמלי‪ ,‬יושב בראש שולחן ערוך עם רועיו‪.‬‬
‫ימי השמחה החלו כמתוכנן‪ .‬הרועים היו בטוחים שהשמחה‬
‫תידחה‪ .‬שלושה ימים לפני התאריך המתוכנן הגיעה הבשורה המרה‬
‫על פטירתו של ְשמ ּו ֵאל הנביא‪ .‬כלל ישראל נתון באבל ומספד‪.‬‬
‫הרועים שאלו את אדונם‪ ,‬אם לא ראוי לדחות את החגיגות‪ ,‬ולכבד‬

‫את זכרו של ְשמ ּו ֵאל הנביא‪.‬‬

‫‪169‬‬