Page 179 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 179
Pg: 179 - 6-Back 21-10-20
המלך דוד
רעש עולה מחדרו של נבל ,גרירות רגליים הנשרכות מהמיטה.
נבל מועד ,מסנן מפיו קללהֲ " .א ִבי ָג ִיל" ,צועק" ,בואי הנה מיד,
נבלה .מה זה כל הבלגאן הזאה?! בואי הנה מיד!"
ֲא ִבי ָג ִיל ניגשת לחדרו ,יודעת את הצפוי לה .בצעדים מהוססים
ניגשת לבעלה ,מתפללת שהסיוט ייגמר" .כן אדוני" ,לוחשת בקול
מאוים .סטירת לחי מקדמת את פניה ,מטיחה אותה לרצפת החדר.
"כן אדוני!" אומר בבוז" ,מה זה התוהו ובוהו הזה? למה הבית
לא מסודר?"
ֲא ִבי ָג ִיל מביטה בנבל ואימת מוות ניבטת מבין עיניה הדומעות.
"סליחה אדוני ,לא הספקתי "...לוחשת כשהכאב צורב בלחייה.
"לא הספקת?!" צורח נבל ,כשבעיטה המלווה את דבריו פוגעת
ברגליה" .איפה היית שלא הספקת?"
ֲא ִבי ָג ִיל נושאת מבטה אל בעלה ,האיש השנוא כל כך ,האכזר.
"הלכתי להציל את חייך" ,מסננת מבין שפתיה "איני יודעת למה
עשיתי זאת ,זה לא מגיע לך! שמעתי מה שעשית לאנשי ָ ּד ִוד המלך,
וידעתי שהוא לא יעבור על כך בשתיקה .לכן לקחתי הרבה מזון ויין
והלכתי לפגוש אותו .הוא היה בדרך אליך עם ארבע מאות לוחמים
לשחוט אותך ואת כל אשר לך" .השנאה והכאב דיברו יחדיו" :חבל
שהלכתי אליו .אפילו אם היה הורג גם אותי ,היה זה יותר טוב לי
מאשר להיות עם נבל כמוך".
פני נבל משתנים ,המחשבה ש ָ ּד ִוד היה בדרך אליו מילאה את ליבו
פחד .הצער מילא את ליבו על כך שניתן ל ָ ּד ִוד מלחמו.
"הלוחמים היו מוכנים להרוג אותך ואת אנשיך .להשליך את
בשרך לכלבים ולתת את נבלתך מאכל לעוף השמים .איני יודעת אם
הכלבים היו אוכלים מבשרך ,נראה שהוא לא ראוי אפילו למאכל
כלב" .שנאתה האצורה בתוך ליבה פרצה החוצה ,שנות הייסורים
והכאב דיברו מפי ֲא ִבי ָג ִיל" .חבל שעשיתי זאת ,וכנראה לא הייתי
עושה זאת ,אלמלי ריחמתי על העובדים המסכנים הנתונים תחת
179
