Page 356 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 356

‫‪Pg: 356 - 12-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫שערותיה ופניה היפות כלבנה במילואה‪ .‬אני כל כך אוהב אותה"‪.‬‬
‫ַא ְמנ ֹון סקר במבטו את אחותו שניגשה בזריזות למלאכת הכנת‬

              ‫הלביבות‪ .‬כל תנועה נחקקת במוחו‪ ,‬מגבירה את רצונו‪.‬‬
‫"הנה אחי‪ ,‬קח‪ ,‬אכול את הלביבות ותחזק נפשך"‪ ,‬אמרה בהניחה‬

  ‫את הלביבות על שולחן העץ הכבד‪ ,‬הניצב ליד מיטתו של אחיה‪.‬‬
‫"תודה אחותי"‪ ,‬אמר בקול רצוץ‪" ,‬אך אנא ממך‪ ,‬הביאי את‬

  ‫הלביבות לחדר הפנימי‪ .‬איני רוצה לאכול כאן ליד מיטת חוליי"‪.‬‬
‫ָּת ָמר לקחה את הלביבות לחדר הפנימי במצוות אחיה שקם‬

                                                         ‫בחופזה מהמשכב‪.‬‬
‫"הוציאו כל איש מעליי"‪ ,‬ציווה בלחש את השומרים העומדים‬

        ‫בפתח החדר‪ .‬השומרים מיהרו לעשות את פקודת בן המלך‪.‬‬
‫ַא ְמנ ֹון נכנס לחדר אחרי אחותו‪ ,‬נועל בשקט את הדלת אחריו‪.‬‬
‫"בואי אחותי‪ ,‬הביאי נא לי מלביבותייך"‪ ,‬אמר בהתיישבו על כיסא‬

                        ‫המוצב על יד המיטה הרחבה שבחדרו הפנימי‪.‬‬
‫ָּת ָמר ניגשה לעבר אחיה ומגש הלביבות בידיה‪ ,‬עיניה מביטות על‬

                         ‫הארץ‪ ,‬מתביישת להישירן לעבר ַא ְמנ ֹון אחיה‪.‬‬
‫המגש נפל מידי ָּת ָמר בהרגישה את לפיתתו החזקה של אחיה‬
‫בידה‪ .‬אימת מוות נפלה על האישה החסודה‪ ,‬כשאת גופה אחז גבר‪.‬‬

                    ‫"בואי איתי"‪ ,‬אמר ַא ְמנ ֹון כשהוא אוחז באחותו‪.‬‬
‫פחד‪ ,‬רעדה וחלחלה מילאו את ָּת ָמר‪" :‬אל אחי"‪ ,‬אמרה בקול‬
‫רועד‪" ,‬אל תענני‪ ,‬כי לא יעשה כן בישראל‪ ,‬אל תעשה את הנבלה‬
‫הזאת‪ .‬ואני אנה אוליך את חרפתי? ואתה‪ ,‬תהיה כאחד הנבלים‬
‫בישראל‪ .‬ועתה דבר נא אל המלך‪ ,‬כי לא ימנעני ממך"‪ ,‬התחננה‬

                                                  ‫ָּת ָמר בבכייה ללא הועיל‪.‬‬

‫"תסתלקי מכאן!" צעק ַא ְמנ ֹון על אחותו ָּת ָמר‪ ,‬היושבת ממררת‬
‫בבכי על הארץ‪" .‬אמרתי לך לצאת מיד מהבית שלי‪ ,‬איני רוצה‬

                                                                           ‫‪356‬‬
   351   352   353   354   355   356   357   358   359   360   361