Page 359 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 359

‫‪Pg: 359 - 12-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

                ‫פניה הכואבות של אחותו הגדולה‪ ,‬חרותות במוחו‪.‬‬
‫"אני אהרוג את המנוול שעשה לה כך! אני אשפוך את דמו ארצה‪,‬‬
‫כמו שעשה לאחותי! העושה מעשה כזה הרי הוא כרוצח נפש! אני‬
‫אנקום את דמה ממנו!" חושב בזעם‪ ,‬מבין את מה שנעשה לאחותו‪.‬‬
‫"היא תהיה בסדר"‪ ,‬אומרת המשרתת הנכנסת לחדר בפנים מלאות‬
‫השתתפות בכאב האחות והאח‪" .‬הפצעים בגוף הם רק פצעים‬
‫שטחיים‪ ,‬קצת שריטות שיעברו מהר‪ ,‬עוד כמה ימים השריטות‬

                                  ‫ייעלמו"‪ ,‬יודעת שנחמתה אינה נחמה‪.‬‬
‫"השריטות בגוף ייעלמו"‪ ,‬אומר ַא ְב ָׁשל ֹום בכאב‪" ,‬אבל לא‬

                                                         ‫החריצים שבנפש"‪.‬‬
‫"היא רוצה שתיכנס אליה"‪ ,‬אומרת המשרתת‪" ,‬אני אלך להכין לה‬
‫דבר מה לאכול בינתיים"‪ .‬המשרתת פונה לכיוון המטבח‪ַ ,‬א ְב ָׁשל ֹום‬

                                                     ‫נכנס לבקר את אחותו‪.‬‬
‫ָּת ָמר יושבת בפינת החדר מכורבלת בתוך עצמה‪ ,‬מתכנסת בצערה‪,‬‬

      ‫מתבודדת עם כאבה‪ .‬ראשה שמוט על ברכיה הלפותות בידיה‪.‬‬
                                        ‫"אחותי"‪ ,‬אומר ַא ְב ָׁשל ֹום ברוך‪.‬‬

‫ָּת ָמר מרימה ראשה‪ ,‬עיניה כבויות‪ ,‬האושר והשמחה שהיו ממלאים‬
                  ‫את העיניים נעלמו‪ ,‬ואת מקומם תפסו היגון והצער‪.‬‬
                       ‫"מי עולל לך זאת?" שואל בנימה רכה בצער‪.‬‬
                 ‫ָּת ָמר משתהה הלומה‪" :‬אחי‪ ,‬אחי עשה לי את זה"‪.‬‬

            ‫"אמינון אחיך?" אומר בזלזול‪ ,‬הזעם המוסתר מתפרץ‪.‬‬
                                                             ‫ָּת ָמר מהנהנת‪.‬‬

‫"איך? למה? מה עשית אצלו?" שואל בבלבול‪ .‬הזעם על האדם‬
   ‫שעולל לאחותו כך‪ ,‬התגבר ללא קץ ביודעו שאחיו הוא המנוול‪.‬‬

‫"הוא היה חולה‪ ,‬אבא אמר לי שאלך להכין לו לאכול‪ .‬הכנתי לו‬
‫אוכל וכשבאתי לתת לו את האוכל‪ ,‬הוא תפס אותי ו‪ָּ "...‬ת ָמר פרצה‬
‫בבכי עצור‪ ,‬כוח הזיכרון מחזיר את הסיוט הנורא כאילו להתבצע‬
‫שוב‪" .‬להיכן אוליך את בושתי? אולי אני גרמתי לו לעשות לי את‬

‫‪359‬‬
   354   355   356   357   358   359   360   361   362   363   364