Page 371 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 371

‫‪Pg: 371 - 12-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫לתליית בני ָׁשא ּול‪ .‬הקהל הצמא לדם נקם‪ ,‬עומד מנגד‪ ,‬מריע בקולו‬
‫בראותו את בני ָׁשא ּול מובלים לעבר עמודי התלייה‪ .‬התרגשות‬
‫אוחזת באנשים‪ ,‬כאשר כורכים על צווארי בני ָׁשא ּול את החבלים‪.‬‬
‫קול רעמת התופים מחריש אוזניים‪ ,‬מחיש את קצבו‪ ,‬מריץ את‬
‫הדם בליבות המשחרים לנקמה‪ .‬ידי ראש ה ִּג ְב ֹע ִנים מונפות אל‪-‬על‪,‬‬

                                                    ‫מוכנות לתת את האות‪.‬‬
‫הקהל מתבונן בשקיקה בידיים המונפות‪ ,‬בציפייה לרגע המרגש‪.‬‬
‫שקט מתוח משתרר‪ ,‬התופים דוממים‪ ,‬עיני הקהל נעוצות במנהיגם‪,‬‬
‫המנהיג שהכניע את עם ישראל‪ .‬עיניו מלאות שמחה על הרגע‬
‫הנשגב‪ .‬בבת אחת מוריד את ידיו‪ ,‬נותן את האות‪ .‬שבעת האסורים‬

                                                            ‫מונפים מעלה‪...‬‬
                                                    ‫החבלים מתהדקים‪...‬‬
                                                   ‫בני ָׁשא ּול מפרפרים‪...‬‬

                                                              ‫מתנדנדים‪...‬‬
                                       ‫מנסים לנשום נשימה אחרונה‪...‬‬

                                                   ‫נופחים את נשמתם‪...‬‬
‫מבין הצופים‪ ,‬כהר געש המתלקח במרכזו‪ ,‬מתכונן לפריצתו‬
‫ממעמקי הקרקע‪ ,‬עולה הקריאה הבוקעת ועולה למעלה‪ ,‬מרנינה‬
‫את הלבבות; צעקת החדווה והאושר מקפיאה את דמם של אנשי‬
‫ישראל העומדים במרחק‪ ,‬חוזים במעשה הזוועה‪ .‬קול נגינה ושירה‪,‬‬
‫ריקודים ומחולות‪ .‬אוכל ושתייה מחולק לחוגגים‪ ,‬הרוקדים על‬
‫דם נקמתם‪ .‬שעות רבות ריקדו המחוללים בריקוד הדם‪ ,‬יום ולילה‬

                                           ‫נמשכה החגיגה‪ ,‬מחול הנקמה‪.‬‬

‫"אנא‪ ,‬תנו לנו לקבור את מתינו"‪ ,‬ביקש ָ ּד ִוד מראש אנשיי ה ִּג ְב ֹע ִנים‪.‬‬
‫"קיבלתם את מבוקשכם‪ ,‬ועתה תנו לנו לקוברם"‪ּ ָ .‬ד ִוד הביט באיש‬

  ‫העז העומד כנגדו‪ .‬על שפתי האיש מרוח חיוך מפלצתי‪ ,‬צמא דם‪.‬‬

‫‪371‬‬
   366   367   368   369   370   371   372   373   374   375   376