Page 373 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 373

‫‪Pg: 373 - 12-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫י"ז בחודש מרחשוון‪ ,‬היום שבו החל המבול בימי נוח לשטוף‬
‫את הארץ‪ִ .‬ר ְצ ָּפה ַבת ַא ָ ּיה נעמדת בתפילה לפני בוראה‪" :‬ריבונו של‬
‫עולם‪ ,‬כשישה חודשים ניצבת אנוכי על משמר בניך‪ ,‬שומרת על‬
‫קדושת האדם וכבודו‪ ,‬העוברים ושבים מתפעלים על העונש שנגזר‬
‫על שבעת בני מלך ישראל‪ ,‬על שאביהם פגע בגרים גרורים‪ .‬אנשים‬
‫מתפעלים מאומה זו שמכבדת את הנספחים אליה‪ ,‬רוצים להידבק‬
‫בך‪ .‬עתה‪ ,‬אבי שבשמים‪ ,‬עת החורף הגיעה‪ ,‬עת גשמים היא‪ .‬יותר‬
‫משלוש שנים שלא נראתה טיפת גשם על הארץ‪ ,‬הבצורת קשה‪,‬‬
‫ועמך צמאים ורעבים‪ .‬אנא‪ ,‬אבא יקר‪ ,‬עד עתה לא נשאתי תפילה‬
‫אליך‪ ,‬כי לא הייתה העת עת גשמים‪ ,‬וגשמים שלא בעיתם הם קללה‬
‫ולא ברכה‪ .‬עתה אבי‪ ,‬הראה לעמך כי סלחת לעוונם‪ ,‬כי קיבלת את‬
‫שבעת קרבנות‪-‬ציבור אלו"‪ .‬עיניה של ִר ְצ ָּפה נשואות לשמים‪ ,‬ידיה‬

                         ‫כשני קסמי עץ דקים ושדופים נישאות אל‪-‬על‪.‬‬
‫פיסות עננים קטנות מתחילות להופיע‪ ,‬נישאות על כנפי הרוח‬
‫הנושבת בחופזה‪ .‬טיפות גשם קטנות מטפטפות‪ ,‬נראות כאילו‬
‫הן דמעות עיניה‪ ,‬דמעות שלא זלגו מעיניה מיום תליית שני בניה‬

                                                           ‫וחמשת בני ֵמ ַרב‪.‬‬
‫"תודה אבי‪ ,‬תודה שהתקבלו הקרבנות ברצון לפתוח שערי שמים‬

                                                      ‫להשפיע טוב לעמך"‪.‬‬

‫"מהרו‪ ,‬לכו הורידו את גופות שבעת התלויים‪ ,‬הוציאו את גופותיהם‬
‫של ָׁשא ּול מלך ישראל ובניו הקבורים ביבש גלעד‪ .‬הכינו מקום‬
‫קבורה לאחד עשר הצדיקים בארץ בנימין בנחלת קבורת קיש אבי‬
‫ָׁשא ּול המלך"‪ ,‬ציווה המלך את אנשיו‪ּ ָ .‬ד ִוד מתבונן בעד החלון‪,‬‬
‫רואה את טיפות הגשם הצונחות ארצה לאיטן‪ ,‬מלחלחות את אדמת‬
‫הטרשים הצמאה למים‪ .‬מקשיב לרחש הקל הדופק על חלונו‪.‬‬
‫"העבירו קול בכל רחבי הארץ לבוא למספד בנחלת בנימין‪ .‬כל מי‬
‫שלא יוכל לבוא‪ ,‬יעשה במקום שבתו שבעת ימיי הספד ואבל על‬

                                                           ‫ָׁשא ּול ועל זרעו"‪.‬‬

‫‪373‬‬
   368   369   370   371   372   373   374   375   376   377   378