Page 377 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 377
Pg: 377 - 12-Front 21-10-20
המלך דוד
תני לעצמך את הזכות השמורה לך לבכות ,להיות את ,להיות ִר ְצ ָּפה
ַבת ַא ָ ּיה".
האישה התמוטטה על הארץ ,נשמטת מידי השפחה .השפחה
ממהרת לסייע לה להתרומם.
ָ ּד ִוד סימן בידו לשפחה לעזוב את האישה" .תבכיִ ,ר ְצ ָּפה ַבת ַא ָ ּיה,
בכי על ָׁשא ּול המלך אישך .בכי על שני בנייך התלויים על העץ ,על
ַא ְב ֵנר בן נר .בכי על כל הצער והיגון שסבלת בחייך .בכי את העצב
מתוכך .בכי את הרעל החוצה ,נשמה טהורה "...קול משתנק נשמע,
ל ָ ּד ִוד נדמה כי ראה דמעה מבצבצת מזווית עינה של ִר ְצ ָּפה.
דקות ספורות חלפו ,רגעים של מאבק פנימי המתאמץ לשמור על
חומות המגן הבצורותִ .ר ְצ ָּפה הרימה ראשה ,מוחה דמעה מרדנית:
"אחשוב על כך אדוני המלך" ,אמרה ,תוך שנושאת עצמה לעמוד,
מסתייעת בזרועה של השפחה" .אחשוב על כך" ,אמרה שוב.
ִר ְצ ָּפה יצאה מחדר המלך ,מדדה ,נסרכת על יד השפחה.
יומיים חלפו מהפגישהּ ָ ,ד ִוד זימן את האישה שוב לחדרו ,פניה
כבויות כבעבר ,אך גופה נראה מאושש מעט .השפחה צועדת
לצידה ,מסייעת קלות לאישה הדואבת.
" ִר ְצ ָּפה ַבת ַא ָ ּיה ,החשבת על דבריי?" שאל המלך בתקווה .מבטו
בוחן את פניה הנפולות ,מנסה לגלות זיק חיות בעיניים הכבויות.
"כן אדוני ,חשבתי על דבריך" ,עונה ִר ְצ ָּפה חלושות" ,יודעת אני
כי טועה אדוני בי .חיפשתי בתוכי את האור שאדוני דיבר עליו,
גילתי חושך .חיפשתי בתוכי את חדוות החיים ומצאתי מוות.
ביקשתי דמעות מעיני והעליתי אבן בלבבי ,מחילה אדוני .לא אוכל
להיענות לבקשת אדוני ,לצערי כנראה אדוני טעה בי" ,לוחשת,
וקולה חד גוני ,החלטי.
המלך קם ,מהלך בחדרו ,שולח מבטו אל-על כמבקש עזרה .שואף
לגלות את פנימיות האדם המתבוסס בשממתוִ " .ר ְצ ָּפה ,אומרת את כי
377
