Page 383 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 383

‫‪Pg: 383 - 12-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫שהופכת חושך לאור‪ ,‬יגון לשמחה‪ .‬האישה מתקרבת ל ִר ְצ ָּפה‪,‬‬
                                                               ‫נעמדת מולה‪.‬‬

                                            ‫"מי את???" שואלת ִר ְצ ָּפה‪.‬‬
‫האישה מחייכת חיוך כובש לב‪" :‬את יודעת מי אני‪ .‬אבל האם את‬

                                                            ‫יודעת מה את?"‬
‫ִר ְצ ָּפה מופתעת מהתשובה‪ ,‬אך יותר מהשאלה‪" .‬מה אני???!"‬

                    ‫חוזרת על שאלת האישה‪" :‬את מתכוונת מי אני?"‬
‫"לא‪ ,‬אני מתכוונת מה את???" האישה מתבוננת עמוק בעיני‬
‫ִר ְצ ָּפה‪" :‬מי את‪ ,‬אני יודעת טוב ממך! אך מה את? מה עשית לעצמך‪,‬‬
‫אני רוצה לדעת! את היא אני‪ ,‬עצם תוכך ופנימיותך האמיתית‪,‬‬
‫נשמתך"‪ ,‬עונה האישה בחמלה‪" .‬למה את עושה זאת לנו? למה‬
‫תכלאי אותנו בחשכת תהום הנשייה? למה את הורגת אותנו? מכבה‬
‫את האור השופע מתוכנו‪ ,‬אור שיכול להאיר את העולם כולו מזיוו‪.‬‬
‫למה את חושבת שאת היא האשמה בכל מה שעובר עלייך? למה‬
‫את מייסרת את עצמך בדברים לא לך? למה את רוצה את העצב‬
‫והיגון‪ ,‬מתרפקת על התוגה והעצבות‪ ,‬שוקעת במעמקי הייאוש‬
‫והמרה השחורה? מה נותן לך כל השחור הממלא את ליבך? מדוע‬
‫אינך נותנת לו פורקן? וכי למה לך לשאת את הכול בתוכך? להרעיל‬

                                                                      ‫אותנו?"‬
‫"למה את מאשימה אותי?" פורצת כנגדה ִר ְצ ָּפה‪" .‬מה אעשה‬
‫שהחיים התאכזרו אליי? שהקשיים קשים מנשוא? אני לא בחרתי‬
‫כך! זה רצון ההשגחה! אל תאשימי אותי! ובכלל‪ ,‬את היגון‪ ,‬את‬

                             ‫הצער ואת המרה השחורה כבר הוצאתי!"‬
‫האישה מחייכת‪ ,‬צוללת לעיני ִר ְצ ָּפה‪ ,‬חודרת לנפשה‪" :‬את יודעת‬
‫שזה לא נכון‪ ,‬החיים מתאכזרים למי שרואה אכזריות‪ .‬החיים קשים‬
‫למי שנושא אותם בקושי‪ ,‬למי שמתייחס לדברים כקשים מנשוא‪.‬‬
‫רק את בחרת להרגיש כך! נכון‪ ,‬ישנה השגחה‪ ,‬המקרים העוברים‬
‫על האדם מכוונים מלמעלה‪ .‬אך את אופן קבלת הדברים והמקרים‪,‬‬
‫האדם בוחר‪ .‬אם יבחר להתבונן בטוב שיש בכל מקרה העובר עליו‪,‬‬

‫‪383‬‬
   378   379   380   381   382   383   384   385   386   387   388