Page 391 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 391

‫‪Pg: 391 - 13-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

  ‫כל הנוכחים קורעים בגדיהם‪ ,‬הלומים‪ ,‬מבכים על אבדת המלך‪.‬‬
‫י ֹו ָנ ָדב בן ִש ִמ ָעא‪ ,‬אחיינו של ָ ּד ִוד‪ ,‬פסע במהירות אל הנער ואחז‬
‫בידיו בחוזקה‪" .‬את מי ראית שהרגו?!" שאל בתוקף את הנער‪,‬‬

                                                       ‫משיבו אל המציאות‪.‬‬
‫הנער כמנסה להבין את השאלה ענה בבכי‪" :‬הם הרגו את ַא ְמנ ֹון‬
‫אדוני‪ ,‬כשראיתי שאדוני מת‪ ,‬ברחתי כל עוד נפשי בי‪ַ .‬א ְב ָׁשל ֹום‬

                                                   ‫בוודאי הרג את כולם!"‬
‫"הבנתי‪ ,‬תודה"‪ ,‬אמר י ֹו ָנ ָדב וניגש אל המלך המוטל על הארץ‬
‫בבכייתו‪" .‬אל יאמר אדוני‪ ,‬את כל הנערים בני המלך המיתו‪ ,‬כי‬
‫ַא ְמנ ֹון לבדו מת‪ .‬כי על פי ַא ְב ָׁשל ֹום‪ ,‬הייתה שומה‪ ,‬מיום ענותו את‬
‫ָּת ָמר אחותו‪ .‬ועתה אל ישם אדוני המלך אל ליבו דבר לאמור‪ ,‬כל בני‬

                                         ‫המלך מתו‪ .‬כי ַא ְמנ ֹון לבדו מת"‪.‬‬
‫המלך נשא עיניו אל י ֹו ָנ ָדב‪ ,‬אבל על בנו‪ ,‬מתפלל בתקווה לשלום‬

                                                                  ‫שאר ילדיו‪.‬‬
‫"הנה‪ ,‬עם רב מגיעים בדהירה על פרדותיהם מכיוון בעל חצור"‪,‬‬

        ‫אמר האיש הצופה מהמגדל שנחפז בבהילות להודיע למלך‪.‬‬
    ‫י ֹו ָנ ָדב אמר למלך‪" :‬הנה בני המלך באו‪ ,‬כדבר עבדך כן היה"‪.‬‬
‫בני המלך נכנסו לבית‪-‬המדרש שבו ישב המלך על הקרקע‪ ,‬מתאבל‬
‫על בנו בכורו‪ .‬בוכים וקרועי בגדים סיפרו למלך את כל המוצאות‬

                                ‫אותם‪ ,‬מתחילת המשתה ועד סופו המר‪.‬‬
‫ַא ְב ָׁשל ֹום‪ ,‬בן ָ ּד ִוד המלך‪ ,‬נס אל תלמי בן עמיהוד מלך ְּג ׁש ּור‪ ,‬אבי‬

                                                                 ‫אימו ַמ ֲע ָכה‪.‬‬

‫‪391‬‬
   386   387   388   389   390   391   392   393   394   395   396