Page 393 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 393

‫‪Pg: 393 - 13-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

                    ‫פרק נד‬

       ‫האישה התקועית‬

‫"אדוני המלך‪ ,‬אישה אלמנה ניצבת בפתח הבית ממררת בבכי‪,‬‬
 ‫מתחננת לומר את דבריה אל המלך"‪ ,‬אמר יה ֹו ָׁש ָפט המזכיר למלך‪.‬‬
‫המלך יושב על כיסאו‪ ,‬אור עיניו כבה מעת שהרג ַא ְב ָׁשל ֹום בנו את‬
‫ַא ְמנ ֹון בכורו‪ .‬השמחה וחדוות החיים כמו פרחו מפני המלך מותירים‬
‫בליבו שממה ושיממון כמדבר צחיח‪ .‬שלוש שנים חלפו מאז רצח‬
‫ַא ְב ָׁשל ֹום את ַא ְמנ ֹון‪ ,‬שלוש שנים שהציפו את ליבו של ָ ּד ִוד ברגשות‬
‫נקמה והוצאת דין מוות ל ַא ְב ָׁשל ֹום בנו‪ .‬האבל מסרב להסתלק מליבו‬
‫של המלך‪ ,‬מחלחל כל פעם מחדש‪ ,‬מעורר את העצבות‪ .‬הידיעה כי‬
‫בנו רצח‪ ,‬וכי אין לעבור על רצח בשתיקה‪ ,‬מעוררת בלב המלך את‬
‫הרצון העז להחלת הדין‪ .‬אהבת האב לבנו הרוצח הגולה‪ ,‬מחפשת‬

                                                          ‫דרך לחון את בנו‪.‬‬
‫"הכנס את האישה‪ ,‬בבקשה"‪ ,‬אמר ָ ּד ִוד באנחה‪ ,‬נפשו עייפה‬
‫מטרדות המלכות‪ .‬האנשים הצובאים על דלתותיו‪ ,‬שופכים ליבם‬
‫בפני המלך‪ ,‬מספרים על צרותיהם‪ .‬לב המלך כספוג גדוש על גדותיו‪,‬‬
‫המחויב לספוג עוד‪ ,‬כנוד יין המלא בכמות גדולה יותר מאשר יכול‬
‫להכיל‪ .‬כל צרה‪ ,‬כל חולה‪ ,‬כל יגון חודר אל ליבו של המלך ומאיים‬
‫לקורעו‪ .‬שעות רבות בכל יום מקבל המלך את עמו‪ ,‬הבאים לבקש‬

       ‫מזור לנפשם‪ .‬לב פגוע ופצוע‪ ,‬נשרט ונחרץ מבכיות האנשים‪.‬‬
‫לחדר מדדה אישה באיטיות‪ ,‬רגליה כושלות במשא גופה הצנום‪.‬‬
‫לבושה בגדי אבלות‪ ,‬אבק ואפר עוטים את בגדיה וראשה‪ .‬אישה‬
‫הנראית כאילו חייה מאחריה‪ ,‬פניה שטופות הדמעות נראות כאילו‬

‫‪393‬‬
   388   389   390   391   392   393   394   395   396   397   398