Page 401 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 401

‫‪Pg: 401 - 13-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫לביתו! אני מצטער‪ ,‬ניסיתי לבקש אותך בטובות‪ ,‬אבל לא הבנת!‬
                                                              ‫עכשיו הבנת"‪.‬‬

‫י ֹו ָאב הביט בפני הבן‪ ,‬על פניו ניכרו הצער והכאב‪ ,‬מבין את‬
‫מצוקת הבן השכול המורחק מאביו‪" .‬אדבר אל אביך"‪ ,‬אמר י ֹו ָאב‬

                                                                ‫ויצא מהבית‪.‬‬

‫המלך ָ ּד ִוד יושב על כיסא מלכותו כנגד פתח החדר‪ .‬מעל ראשו‬
‫עטרת המלכות שנלקחה מ ָחנ ּון מלך ַע ּמ ֹון מאירה על כל סביבותיה‪.‬‬

                     ‫על גופו בגדי תכלת המעוטרים בחוטי זהב וכסף‪.‬‬
‫ַא ְב ָׁשל ֹום ניצב בפתח חדר המלך‪ ,‬המואר באור יקרות‪ .‬הגלימה‬
‫הזהובה העוטפת את גופו‪ ,‬מתמזגת עם שערות הזהב אשר לו‪,‬‬

                                                          ‫המגיעות לכתפיו‪.‬‬
                                                        ‫הבן מביט באב‪...‬‬
                                                        ‫האב מביט בבן‪...‬‬
‫רגשות מעורבים ממלאים את לב האב‪ ,‬הטינה הנצורה בלב על‬
        ‫רציחת ַא ְמנ ֹון‪ ,‬וכנגדה האהבה לבן הנידח מעל שולחן האב‪.‬‬
‫ַא ְב ָׁשל ֹום משתחווה על הארץ‪ ,‬בכייה נשמעת מפיו‪" :‬סליחה אבא‪,‬‬
                                  ‫אני מצטער מאוד"‪ ,‬אומר בקול חלוש‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד קם ממקומו‪ ,‬ניגש לבנו האהוב‪ ,‬מושיט ידיו לסייע לבנו לקום‬
‫מהארץ‪ .‬דמעות שוטפות את עיניו בחבקו את בנו‪" :‬אני אוהב אותך‪,‬‬

                                                          ‫ַא ְב ָׁשל ֹום"‪ ,‬לוחש‪.‬‬

         ‫"אחי‪ ,‬מה לך כאן?" שאל ַא ְב ָׁשל ֹום את האיש הניצב כנגדו‪.‬‬
‫האיש הביט בבן המלך הניצב כנגדו בשער העיר‪ ,‬המקום שבו‬
‫מתאספים כל הרוצים במשפט המלך‪ .‬האיש ששמע שכבר כשנה‪,‬‬
‫ַא ְב ָׁשל ֹום בן המלך ניצב בשער‪ ,‬מעודד את הבאים למשפט‪ .‬אור פני‬
‫בן המלך הקרינו על סביבותיו‪ ,‬חיוכו וסבר פניו שבו את לב האיש‪.‬‬
‫יופיו המלכותי ותואר פניו היו לשם דבר‪ .‬הענווה שהקרין‪ ,‬הייתה‬

‫‪401‬‬
   396   397   398   399   400   401   402   403   404   405   406