Page 157 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 157

‫‪Pg: 157 - 5-Front 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫ֹמ ֶשׁה שרבט דבר נוסף והמלך ענהו‪" :‬אתה שוב צודק‪ ,‬ידידי היקר‪,‬‬
‫עליי להיות שמח שסוף כל סוף יש לנו איזו שהיא עצה‪ .‬אבל אתה‬
‫מבין‪ ,‬ידידי‪ ,‬אני כבר אדם זקן‪ ,‬אין לי כוחות נפש לנהל את המהלך‬
‫הארוך הזה‪ .‬הדבר ייקח שנים של המתנה‪ ,‬אני כבר לא רגיל להיות‬
‫יושב אוהלים‪ ,‬אף על פי שבארבע השנים האחרונות אני חי באוהל‪,‬‬

                             ‫אבל המציאות הזאת מכבידה עליי מאוד"‪.‬‬
                                                 ‫ֹמ ֶ ׁשה חייך ושב לכתוב‪.‬‬

‫" ֹמ ֶשׁה אתה גאון!"‪ ,‬אמר המלך תוך שקם ממקומו לנשק את ראשו‬
‫של חברו‪" .‬איך לא חשבתי על כך? לבנות לי ארמון קטן כאן‪ ,‬זה‬
‫רק יגביר את הרגשת השאננות של ִּב ְל ָעם‪ .‬הוא יחשוב שנכנעתי ולכן‬
‫אני בונה לעצמי ממלכה חדשה‪ ,‬עוזב את ממלכתי הישנה בידיו"‪,‬‬

                                                   ‫פני המלך זרחו מאושר‪.‬‬
‫בניית הארמון החלה בפיקוחו של ֹמ ֶשׁה‪ ,‬המשנה למלך כוש‪.‬‬

      ‫האוהל שבו התגורר המלך הפך להיות ארמון הראוי למלכות‪.‬‬

‫"אבא‪ ,‬אתה יודע שכמעט שסיימו לבנות לק ֹו ִקינ ּוס את הארמון‬
   ‫שבונים לו מחוץ לגבולות כוש?"‪ ,‬שאל בנו של ִּב ְל ָעם את אביו‪.‬‬

‫ִּב ְל ָעם ישב בחדר הגדול בארמון המלך‪ ,‬רוקח מרקחות שונות‪,‬‬
‫מתעסק בכשפיו‪ .‬הוא הנהן בראשו בחיוב‪ ,‬הידיעה על כך הגיעה‬
‫לאוזניו כמה ימים קודם לכן‪ .‬הרגשתו הייתה חלוקה‪ .‬מצד אחד‪,‬‬
‫שמחה על איבוד תקוותו של ק ֹו ִקינ ּוס לשוב לממלכתו‪ ,‬אך מצד שני‪,‬‬
‫הרגשה כי דבר מה נרקם מתחת לאפו והוא אינו פועל כדי להפסיק‬

                                                                          ‫זאת‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬זאת אומרת שהוא התייאש!"‪ ,‬צחק הבן‪" .‬הוא בטח‬
‫יודע עד כמה הצבא שלנו חזק ומתחזק כל הזמן‪ .‬מן הסתם‪ ,‬אנשיו‬
‫רואים את שכירי החרב הבאים להצטרף לצבאנו‪ .‬גם הרבה עריקים‬
‫מצבאו באים לבקש מקלט בכוש ובלבד שניתן להם לשוב לחיק‬

                                                              ‫משפחותיהם"‪.‬‬

‫‪157‬‬
   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162