Page 152 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 152

‫‪Pg: 152 - 5-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫הפרש הזיל דמעה‪" :‬זה בכלל לא פשוט אדוני המלך‪ ,‬לא רק‬
‫שצבאו גדול מצבאנו בהרבה‪ ,‬צבאנו עייף מהמלחמה הממושכת‪.‬‬
‫רוב חייליו הינם שכירי חרב אשר שכר ממדינות שונות‪ .‬החיילים‬
‫שהשארנו איתו הם משרתים הפועלים בפקודת שכירי החרב‪.‬‬
‫האנשים שלנו כנועים תחת ידיו‪ ,‬מי יודע מה הוא עולל לאנשינו‬
‫כאשר אנו היינו במלחמה‪ .‬בנינו‪ ,‬בנותינו ונשותינו נתונים אצלו‬
‫כבני ערובה‪ .‬אם נעז לתקוף אותם‪ ,‬הוא יהרוג את כל המשפחות‬
‫שלנו‪ .‬גם אשתו ובנו של המלך נמצאים תחת ידו של ִּב ְל ָעם הבוגד‪,‬‬

                                                  ‫המצב בכלל לא פשוט"‪.‬‬
‫המלך התיישב על הקרקע‪ ,‬כבש פניו בידיו והחל לבכות‪ .‬הצער‬
‫והכאב של שנתיים ימים הכריעו אותו‪ .‬הרגשה של נבגדות ועיוורון‪,‬‬
‫הידיעה כי כל פעולה צבאית מצידו יכולה להביא שמד על עמו ועל‬
‫משפחתו‪ ,‬השאירו אותו חסר אונים‪" .‬נישאר כאן מחוץ לארצנו עד‬
‫שנחליט מה לעשות"‪ ,‬אמר לאחר דקות מספר‪ .‬הצבא החל להתארגן‬

                                                      ‫מסביב לגבולות כוש‪.‬‬

‫"עליי להחליף את בגדיי‪ ,‬אני בולט מדי לעין כול עם הבגדים‬
‫האלו‪ .‬לא יעבור זמן רב עד שבכל הארץ יחפשו אותי להורגני"‪,‬‬
‫חשב ֹמ ֶ ׁשה בעודו רוכב על סוסו הרחק ממקום ארמונו של המלך‪.‬‬
‫הצמא החל להציק לו במידה רבה‪ ,‬בבורחו לא לקח עימו צידה כל‬
‫שהיא‪ .‬השעות נוקפות להן‪ ,‬שעות רבות וארוכות של דהירה במרחב‬
‫הפתוח‪ .‬עמק הנילוס הרחק מאחורי גבו‪ ,‬מלפניו המדבר האין סופי‪.‬‬
‫"לא אוכל לשרוד כך במדבר"‪ ,‬הרהר ֹמ ֶ ׁשה‪" :‬הצמא והרעב יכריעו‬
‫אותי ואת סוסי"‪ .‬לפתע‪ ,‬במרחק רב ממנו ראה כעין נהר גדול של‬

         ‫מים‪ֹ .‬מ ֶ ׁשה האיץ בסוסו לרוץ לעבר הנהר‪ ,‬והנהר התרחק‪...‬‬
‫"הנה הוא שם‪ ,"...‬עלתה המחשבה במוחו בעוד סוסו דוהר‪ ,‬שוב‬

                                                              ‫הוא מתרחק‪...‬‬

                                                                           ‫‪152‬‬
   147   148   149   150   151   152   153   154   155   156   157