Page 154 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A

‫‪Pg: 154 - 5-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫ֹמ ֶשׁה חי עם משפחתו החדשה‪ ,‬מתקשר עם הכול בידיו‪ ,‬אף‬
‫לא מנסה לדבר דבר בפיו‪ .‬בגדיו הוחלפו לבגדי נווד לבנים‪ ,‬גופו‬
‫התחזק ואף סוסו התאושש‪ .‬שעות רבות בילה במרחב הפתוח‪,‬‬

‫לעיתים רועה את הצאן‪ ,‬מתבונן בבריאה‪,‬‬
‫מתאחד עם הטבע‪ ,‬מתמזג בהוויה‪...‬‬

‫שש ושמח על מקום מפלטו‪ ,‬מודה על הטובה שנגמלה עימו‪.‬‬
‫שעות של מחשבות על עמו‪ ,‬הוריו‪ ,‬אחיו‪ַּ ,‬ב ְת ָיה‪ ,‬עוברות עליו‪,‬‬
‫נזכר בשעבוד‪ ,‬בצער‪ ,‬בכאב‪ ,‬בדיכוי‪ ,‬בחוסר האונים ובאיבוד‬
‫התקווה‪ .‬שעות הוא יושב‪ ,‬נכלל בבורא‪ ,‬מנסה להבין את דרכי‬
‫ההנהגה‪ ,‬צועק מקירות ליבו לרחמים על עמו‪ .‬מראות הזוועה לא‬

‫משות מנגד עיניו‪ ,‬פותחות את ליבו לבכייה בבקשת רחמים‪.‬‬
‫המרחב הפתוח הוא ידידו הטוב‪ ,‬גבעות המדבר מקדמות את פניו‬

‫בברכה ברוכבו על סוסו בדרך להתאחד עם יוצר הכול‪.‬‬
‫שעת ערב מגיעה‪ֹ ,‬מ ֶשׁה רוכב חזרה לכיוון המאהל‪ ,‬ליבו ומוחו‬
‫שרויים עדיין בתפילה והיכללות‪ .‬ריח עשן חריף עולה באפו‪ֹ ,‬מ ֶשׁה‬
‫נושא עיניו‪ ,‬ענן עשן עולה ממקום המחנה‪ֹ .‬מ ֶשׁה דוחק בסוסו ודוהר‬

‫במהירות אל המאהל‪.‬‬
‫ענן העשן מסמא את עיניו הבוכיות‪ ,‬המאהל נשרף כליל‪ .‬גופותיהם‬
‫המרוטשות של הזקן ואשתו‪ ,‬הילדים והנכדים‪ ,‬פזורות בכל עבר‪,‬‬

‫דממת מוות שוררת במחנה שידע עד כה עליזות ושמחה‪.‬‬
‫בעיניים דומעות ובלב נשבר‪ ,‬קובר ֹמ ֶ ׁשה את גופות האנשים שהיו‬
‫משפחתו ועולמו בשלוש השנים האחרונות‪ .‬בלב כואב מרים בידיו‬

‫את גופות הילדים הרכים‪ ,‬מביאם לקבורה לצד הוריהם‪.‬‬
‫ֹמ ֶשׁה יושב על הארץ‪ ,‬ממרר בבכי‪ ,‬סופד בליבו לאנשי החסד‬

‫שהצילו אותו ממוות בטוח במדבר‪.‬‬
‫"עליי להמשיך הלאה‪ ,"...‬חושב בעלותו על סוסו‪ ,‬רוכב אל עבר‬

‫הלא נודע‪.‬‬

‫‪154‬‬