Page 48 - ortal
P. 48

‫על אנוסי משהד‪ -‬המשך‬

                                                     ‫הפסח השחור והיציאה ממשהד‬
     ‫עם השנים‪ ,‬השתנה במקצת היחס ליהודי משהד ע"י השלטונות‪ .‬יהודי משהד יכלו לקיים את אורחות חייהם‬
   ‫היהודים‪ ,‬אך בצנעה‪ .‬רבים מבני הקהילה ניצלו את ההזדמנות והחלו לעזוב את העיר משהד‪ .‬מספר שנים לפני‬
   ‫הקמת מדינת ישראל הגיעו חלוצים מטעם ארגוני המחתרת היהודית ובפיהם הבשורות על המתנהל ב"פלשתין"‪.‬‬
 ‫נפתחו בתי ספר לעברית ובפי הכל התנוססה הסיסמה "עברי דבר עברית!"‪ .‬שנתיים לפני הקמת המדינה‪ ,‬במהלך‬
‫חג הפסח‪ ,‬פרצה עלילת דם נוספת על יהודי משהד‪ .‬בדרך נס לא אירע אסון ליהודים‪ ,‬אך הם כבר הבינו שמקומם‬
  ‫לא שם‪ .‬תוך ‪ 5‬שנים‪ ,‬עד לראשית שנות החמישים‪ ,‬עזבו הרוב המוחלט של יהודי משהד את העיר‪ .‬חלקם הגדול‬

                       ‫עלה לישראל‪ ,‬חלק נשאר בעיר הבירה טהרן‪ ,‬והשאר עברו לארה"ב ולאירופה‪.‬‬
                                                     ‫ראשית ריכוזי הקהילה בישראל‬

   ‫כאמור‪ ,‬כבר מראשית המאה העשרים הגיעו קבוצות יהודים ממשהד לישראל‪ .‬רובם עלו לירושלים וחיו בחצרות‬
 ‫משותפות‪ .‬בשנות השלושים הוקמו הקהילות בבני‪-‬ברק תל‪-‬אביב והרצליה‪ .‬עם השנים הוקמה גם הקהילה בחולון‪.‬‬

                            ‫במקומות אלו קיימים גם כיום ריכוזים גדולים של בני הקהילה המשהדית‪.‬‬
‫לאחר הקמתה של מדינת ישראל חיו בעיר משהד כ‪ 8,000-‬יהודים אנוסים‪ ,‬שביקשו לנטוש את הגולה‪ ,‬לעלות לארץ‬
‫ולזקוף קומה‪ .‬הם ידעו על המצב הקשה בארץ כשעולים נאלצו לגור בבדונים ופחונים במעברות‪ ,‬תחת גשם זלעפות‬

 ‫וללא מזון מספיק‪ .‬מוסדות העלייה הטילו ספקות לגבי יהדותם של אותם אנוסים וביקשו לברר ולקבל פסק הלכה‬
                                                      ‫שתאפשר את העלאתם לארץ‪.‬‬

‫כשאנוסי משהד ביקשו (‪ )1949‬לחזור ליהדות גלויה ולעלות לארץ‪ ,‬הדרך נחסמה בפניהם על‪-‬ידי הרב הראשי הרצוג‬
‫וזאת משום "חשש ממזרות"‪ .‬יהודים שנדחו על‪-‬ידי ההנהגה הדתית בבבל ובחהמינארט המוזהב ‪ -‬ח'וראסאן'וראסאן‪,‬‬

     ‫פנו לאסלאם‪ ,‬שקיבל אותם בחום ובמאור פנים‪ .‬כמוסלמים הם היו פטורים מתשלום מסים‪ ,‬שנתחייבו בהם‬
                                 ‫המיעוטים השונים‪ .‬גם שערי המסחר נפתחו בפניהם בדומה לכל‬

    ‫ביום ח' בתמוז תש"י (‪ )23.6.1950‬האנוסים מביעים זעקתם באיגרת לאליהו אלישר‪ ,‬נשיא ועד העדה הספרדית‬
                                                                   ‫בירושלים‪:‬‬

  ‫אנו יהודי משהד‪....‬לרוע מזלנו‪ ,‬היינו תמיד הקרבן לפוגרומים ולשחיטות; וכתוצאה מפוגרומים ושחיטות אלה נאלצו‬
  ‫אבותינו הראשונים לפני ‪ 111‬שנה בערך להמיר מתוך אונס את דתם היהודית במוסלמית‪ .‬למרות הכל נשארנו עד‬
   ‫היום יהודים בכל מאת האחוזים ואף כי זה נעשה בסתר התפללנו תמיד לגאולה‪[ ...‬רבים מן האנוסים נטשו] את‬
‫עבודתם‪ ,‬מכרו את בתיהם ומיטלטליהם ונסעו ממשהד לטהראן‪ ,‬מקום בו חיכו להעברתם לישראל‪ ,‬בחשבם לתומם‬
 ‫שזה ייעשה מיד‪ .‬לרוע מזלם‪ ,‬לא הגיעה כל עזרה מהשלטונות בישראל‪ ...‬אשר נוסף לסבל‪ ,‬רעב וחוסר גג לראשם‬

                        ‫צפויה גם סכנה לחייהם [משום שהם נוטשים את האסלאם וחוזרים ליהדותם]‪.‬‬
 ‫ועד יהודי משהד בארה"ב פנה אל נשיא המדינה חיים וייצמן‪ ,‬שנה לאחר הקמת המדינה‪ ,‬ושטח בפניו את מצבה‬

   ‫של קהילת אנוסי משהד‪ .‬הם מספרים בין השאר על זיקתם העמוקה לדת ומציינים כי הליברליזציה של השאה‬
                                              ‫האחרון אפשרה להם לשוב בגלוי ליהדותם‪.‬‬

                               ‫גויים בסוגיה חמורה זו‪ ,‬העלולה להדביק בקהילה תווית של ממזרות‪.‬‬
    ‫הרב עוזיאל‪ ,‬שהיה מעורה בחייהן של הקהילות היהודיות מן המזרח והכיר אותן היכרות אישית‪ ,‬פסק בקצרה‬

                                                                   ‫וכדלקמן‪:‬‬
   ‫לפי ידיעות מהימנות‪ ,‬אנוסי משהד אלה שמרו את יהדותם בביתם בחירוף נפש ממש‪ ,‬ובייחוד בענייני המשפחה‪:‬‬
‫שמרו על נישואיהם רק בחופה וקידושין‪ ,‬כתורת משה וישראל‪ ,‬ואם הוצרכו לגט הלכו אל קהילות ישראל ושם סידרו‬

                              ‫גט כריתות כדין וכהלכה‪ .‬ובכן הרי הם ישראל קדושים לכל דבריהם‪.‬‬
                                                                         ‫
‬
                                                                         ‫
‬
                                                                         ‫
‬
   43   44   45   46   47   48   49   50   51   52   53