Page 151 - Demo
P. 151
פרק ב
את הגוף אוטומטית לפעול. זה יגרום שהנפש תתערב בדם ובשרירים. זהו המהלך של ההחלטות. האדם לומד בשכל, ומתוך זה מרגיש, ומתוך כך מעורר את הכוח המתעורר, שהופך להיות רצון שמוציא לפועל.
המצב שהשכל לומד אבל עדיין לא רוצה – זהו המושג “מוסיף דעת מוסיף מכאוב”, שאדם כבר יודע שצריך לעשות אבל אין לו עדיין רצון לעשות, ואז הוא מתוסכל שאינו צדיק. ואז מה יעשה? יוסיף לעצמו עוד דעת ואז
ירצה ויעשה.
[יש אנשים שיודעים את הכול ואומרים שאין להם כוח.] זהו אחד מהמפסידים של הזהירות או הזריזות. הרמח”ל כותב שהעיקר הוא שאם אתה כל כך משוכנע הרצון יילחם במפסידים. כלומר צריך עוד
פעם ללמוד ולשכנע את עצמך.
הידיעה המנהלת אותנו היא ‘לב מבין’, כמו שיש ‘לב חומד’ יש לב מבין. זהו מרכז החיים. השכל הוא משהו עליון, הלב הוא שריר עם מים ודם, זהו עיקר החיים. השכל מביא חדשות מהעולם העליון, וככה מתחדשים ומגלים את האמת ומעוררים את הרצון ועושים. כשהרמח”ל אמר ‘יודעים’, הוא מתכוון
לידיעה שלמה כזו.
[חייב להיות רגש?] אי אפשר בלי ארבעת הכוחות. יכול להיות רגש בלי שכל, אבל הוא מסוכן כי הוא יכול להיות לא הגיוני. לאישה לפעמים יש רגש אינטואיטיבי, ‘בינת הלב’. בינה יתרה ניתנה לנשים. אם האדם הוא ישר, הוא יכול לפעול לפי הרגש, אבל הדרך הסלולה
היא לקבל את החדשות דווקא מהשכל.
ֵכּן ִהיא ֲעַצת ַהֵיֶּצר ָהַרע ַמָמּשׁ ַעל ְבֵּני ָהָאָדם, ִכּי ִאישׁ ִמְלָחָמההוּאוְּמֻלָמּד ְבּ ַע ְר ִמימוּת, ְו ִאי ֶא ְפ ָשׁר ְל ִה ָמּ ֵלט ִמ ֶמּנּוּ ֶא ָלּא בחוכמה ַר ָבּה ְו ַה ְשׁ ָק ָפה ְגדוֹ ָלה. הוּאַמהֶשַּׁהָנִּביאצוֵֹוַחְואוֵֹמר(חגיח,א),“ִשֹימוְּלַבְבֶכםַעלַדְּרֵכיֶכם”. וְּשׁלֹֹמהָאַמרְבּחוכמתוֹ(משליו,ד–ה),“ַאלִתֵּתּןֵשָׁנהְלֵעיֶניךָוְּתנוָּמה
151
