Page 197 - Demo
P. 197
פרק ג-נספחים
לעשות. כשאתה חווה מה שאתה מבין, זו דעת, או במילים אחרות רגש. כל עוד לא פעלו הדברים הללו לשכנע את האדם, הוא אינו רוצה. אם הוא יודע שצריך ואינו עושה הוא מסכן. ‘יוסיף דעת יוסיף מכאוב’.
כדי שהאדם יהיה טבעי, כלומר כדי שיעשה את רצון הבורא, זה תלוי אך ורק בלימוד. ולא סתם לימוד אלא לימוד רציני, שרצונו יעורר את הרצון. לימוד שאינו רציני זה כלום. האוניברסיטה, שמקנה ידיעות בסדרי החוקים הטבעיים ואינה מנסה לשנות את מערכת הנפש שבאדם, היא כלום, מכיוון
שהיא אינה עמלה לשכלל את המוסר.
[יש לימוד שמשותף לרצון של כמה אנשים?] ודאי! התורה, מאחר שהיא לאומית.
הרמב”ם קורא לרצון ‘הכוח המתעורר’. הוא מריץ את הנפש בדם לעשות. אבל הרצון אינו מבין והשכל אינו עושה, לכן חייבים לפתח את שניהם,89 וזו תהיה מערכת שמעוררת את עצמה.
הבחירה החופשית היא לנוע או לנוח, להוציא לפועל או לא להוציא לפועל. כאן יש זכות להיות שותפים לרצונו יתברך בכך שנוציא אל הפועל את הרצון שלו. ואז זה השתלמות ושלמות, כי מה שהוא ברא הוא שלם, ואנחנו יותר ויותר מתחדדים לכך. עצם הופעת הרצון משנה אותנו בזה שאנחנו
יודעים.
נניח שאדם כותב בשבת ואומרים לו שאסור – מאחר שהוא לא ידע, אין זו עבירה. העבירה שלו היא שלא למד, ובזה הוא אשם ושוגג. הוא פשע במהותו של האדם ולא בפרט של המצווה, ולכן צריך להביא קורבן חטאת.
היסוד של החינוך הוא שארבעת כוחות הנפש יעבדו ביחד – להשכיל,
89. באמת כדי לפתח את שניהם צריך לדעת ללמוד. יש צד לפתח את השכל, למשל השכל אינו מבין בעולם של אמונה. הצד השני הוא לפתח את הרצון על ידי למידה רצונית. אם אני לא מלמד את הילד ללמוד בהתאם לטבעו, זו בעיה.
197
