Page 199 - Demo
P. 199
פרק ג-נספחים
עצמאי.
[האם צריך להפגיש אותו עם הידיעה?] כל חוכמה היא כדי לקיים, ולכן זה חייב להיות שייך לו, שיוכל ליישם בעצמו. אם הלימוד אינו מיושם, סימן שלא הבין מספיק את הסוגיה.92
ואם התורה היתה רק מתפשטת על התוכן המוסרי של האדם, היה הדבר ראוי שתנתן בבחירה חפשית גמורה, אבל באמת התורה היא הבעתה של העצמיות המהותית של האדם, כפי מה שהיא. העברת התורה היא התנכרותו של האדם, שמתנכר מעצמו, ומשנה את טבעו להרע, “משנה פניו ותשלחהו”. על כן ראוי הדבר שתתגלה התורה התגלות מהותית, התגלות שורש הרצון, ולא התגלות ענפי הרצון.
התורה מחברת שני דברים בחוברת אחת – חוכמת ה’ ותורת ה’. מצד התורה שבה אפשר היה ללמוד את רצונו, אבל היא אינה ספר מעשי לבני האדם, אין בה צורך להפוך אותנו לטובים יותר. התורה היא הדרך של הקב”ה לברוא ולהנהיג את העולם.93 היא הרצון שלו במציאות, שהוא מה שנמצא וחי בתוכנו94. לכן כדי שנוכל לחיות היא ניתנת בכפייה ולא בבחירה,
והיא אינה מיועדת רק לישראל אלא לעולם כולו, כל החיים העולמיים.95
92. הבהירות של הקשר בין התלמידים והמורה. 93. איך ה’ ברא את העולם – זה הטבע שטמון באדם. רצון הבורא זה מה שרצה, וזה טמון בי, ואז כשאני לומד אני נפגש עם הקודש שבי. זה לא “ספר” שאני לומד. אני נפגש עם רצונו בי. 94. הטבע הישראלי שלנו הוא הרצון העליון, ולכן הוא ניתן לנו בתורה במילים של העולם העליון. מכיוון שאנחנו לא יכולים לדעת או להפנים את הרצון, הרי שצריך משהו אחר בלימוד, שיעורר את השורש הפנימי לִהתחיות. צריך יראת שמיים והשראה. 95. במקור סיכמתי: התורה אינה ספר חינוך, אינה נתונה לנו בבחירה [שנחליט אם אנו רוצים או לא], אלא היא רצון הבורא בעצמו, ולכן היא ניתנה בכפייה. חוכמת ה’ ותורת ה’ אחת הן מהצד האלוקי. אנחנו יכולים להוריד את זה לחוד וללמוד את רצונו. אבל מכיוון שהיא
199
