Page 49 - Demo
P. 49
פרק א
אומר יסוד החסידות ולא שורש
החסידות. ובפרק יח הוא מסביר את
שורש החסידות. ההבדל הוא שיסוד
הוא דבר שטחי שעומדים עליו, ואילו
השורש מחיה ומניב פרי, הוא עמוק
ומתרחב מעצמו26. מהשורש הכול יוצא. אם כן, מה שהוא שורש לעבודה
הוא יסוד לחסידות.
הַצִדּיקוּתהיאהכרחלפניהחסידות.אםכך,מדועהרמח”למתחילאת הספר באזכור החסידות? מפני שהתכלית הסופית של כל יהודי היא להיות חסיד. דרך העבודה מגיעים לחסידות, ומזכירים את הייעוד בתחילה.
החסידות היא תכלית. האדם בונה את אישיותו כאוהב ה’. תכלית המוסר היא שיבנה אישיות של אוהב. הלל אומר שזו תכלית התורה כולה. מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ כוללת את כל התורה.
כל התורה כולה היא למעשה שורש לחסידות. בניין האישיות מתוך שלושה עשר הפרקים הראשונים של הספר הוא הכנה הכרחית לחסידות.
[מה ההבדל בין שורש ליסוד?] אולי צריך לומר יסוד החסידות שהוא שורש העבודה, כלומר העבודה היא הכנה לחסידות. כל מה שיהיה לי כצדיק אצטרך להשיג כחסיד, אבל באופן פנימי יותר השייך לעצמיותי האישית. החסיד רואה איך עם ישראל יופיע בו אישית,
בניגוד לצדיק שהוא שייך לעם ישראל.
26. האבחנה מהו שורש ומהו יסוד מחברת אותנו לפתיחת הפרק, בה דיברנו על נקודה שמנביעה כמעיין ומאפשרת חיים, או מעטפת שמתארת את החיים אבל אינה מרחיבה אותם. היסוד שאינו מחיה אלא מחזיק ומאפשר הוא חשוב מאוד, אבל השאיפה היא להגיע לחיים של שורש שכל הזמן
מצמיחים.
למהלך המוסר של מסילת ישרים יש סדר שעולה מהצדקוּת אל החסידות. החסידות אינה יכולה להתקיים אם אינה נשענת
על בסיס הצדקות.
49
