Page 121 - Demo

פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
עובדות היסטוריות שאינן תלויות באדם המספר אותן - למשל שבאושוויץ הומתו כמיליון איש. גם אם יש מחלוקת על המספר המדויק, גם אם יש נרטיב של הרוצח ונרטיב של הניצול, עדין העובדה שרירה וקיימת בלי קשר למה שנחשוב עליה. הוא הדין עם חורבות הכפרים הערביים הטמונים מתחת ליערות קק"ל, שרק העין המנוסה מבחינה בהם על פי משוכות הצבר, האבנים המסותתות או שברי חגורות הבטון הפזורים ביערות. פעולתן של "זוכרות" אינה רק בגדר הנרטיב הפלסטיני, אלא היא החושפת את העובדות. לכן איני מקבל את גישתך במאמר לגבי העובדה ההיסטורית כ"סלקציה שלנו [שאנו בוחרים] מתוך שטף של תחושות, אינפורמציה ורשמים". עובדה היסטורית היא כי במקום שיושב היום קיבוץ העוגן שכן כפר האריסים ואדי קבאני ובו חיו כ 320 איש. ניתן לכתוב היסטוריוגרפיה מדויקת יותר או פחות לגבי עובדה זו, ניתן לפתח נרטיב ציוני של אנשי העוגן ונרטיב פלסטיני של הפליטים, אך איש אינו יכול לשנות את דבר קיומו של כפר קבאני עד 1948 והעלמו
לאחר מכן. ומכאן לשאלה הקשה של, האם יכול היה להיות אחרת. בוודאי שיכול
היה להיות אחרת. לימוד ההיסטוריה (או כתיבת ההיסטוריוגפיה) חייב להאיר את הנקודות המוחמצות. כך למשל עשיתי כשלימדתי את תולדות גרמניה. גרמניה לא הייתה חייבת להיות נאצית. היו אלטרנטיבות (ליברליות, סוציאליסטיות, הומניסטיות) אך לרוע המזל הן הוחמצו או הפסידו. בכל זאת, עלי ללמד בעיקר את מה שהיה - כלומר את השתלטות הנאציזם על גרמניה. אך אסור לנו כהיסטוריונים מאורייתא לעבור מנקודה זו של הנסיון להבין את העבר אל הנסיון לצפות את העתיד. השאלה מה היה קורה אילו - אסורה על ההיסטוריון מטעם עצמו ולא רק מטעמו של דיוויד יום. אני לפחות רואה את עצמי כבר מזל בשל נקודה זו ולא להיפך. ראה מה קורה לפרקים לידידנו המזרחנים, מדעני המדינה, העיתונאים ולאחרונה גם את נפילתו נגועת ההיבריס של ההיסטוריון הגלובלי הררי. ולכן, בספר כרם שלום אני מנסה לחקור גם את השאלה האם יכול היה להיות אחרת? (למרות שזו לא בהכרח השאלה המרכזית), אך אני נמנע במפורש מלשאול את השאלה - מה היה קורה אילו זה היה אחרת? מבחינתי, אלה הן שתי שאלות שונות לחלוטין. האחת, עניינה בכתיבת העבר, השניה עוסקת במימושו האלטרנטיבי,
121
הדמיוני או הממשי.