Page 122 - Demo
P. 122
פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
יתכן שבנווה שלום, הגשמת את מה שלא יכולת להגשים בכרם שלום, והנה, רעיון הקיבוץ היהודי-ערבי שכתבת עליו בכרם, התגשם לפתע. גם אני מצאתי את עצמי בסיטואציות רבות בהמשך חיי (כסטודנט, כפעיל פוליטי, כאיש אקדמיה) מנסה כביכול להקים את כרם שלום מחדש, או לפחות להחיות את מה שראיתי כאיפיוניה הייחודים - הרעות, המאבק על עקרונות, הנכונות ללכת כנגד הזרם ומה לא. אני מוצא גם חברים אחרים שפועלים כאילו כרם שלום לא נגמרה מעולם, לדוגמא: בשבוע שעבר השלמתי את הראיון עם מרדכי דודאי ובו טען כי מעולם לא חווה מסירות כזו לחיי עבודה כמו שחווה בכרם, וזו, לפי דבריו, לא עמדה בסתירה לפעילותו או הזדהותו הפוליטית (הוא בעצם היה הסרבן הראשון שלנו). אני יכול להביא עוד דוגמאות רבות אחרות. הייתי אומר, שבאופן עקיף זוהי התשובה האפשרית היחידה לשאלת ה"אילו" -משתשובה
ישירה עליה, אין בנמצא. בידידות, אביהו.
לאביהו שלום, ניכר בכתיבתך הרצינית והמעמיקה שהינך קורא, מבין וכותב כאיש
מקצוע אקדמאי, הקורא טקסט פילוסופי לא פשוט להבנה. יש להודות בגלוי שאני רק חו ֵבב, שאין לו אפילו תעודת בגרות, לכן כתבתי באופן מפורט את הביבליוגרפיה שקראתי בתחום ועל סמך אותה ביבליוגרפיה
אני מרשה לעצמי לכתוב כמה הערות על הסיכום ששלחת אלי. האמת ניתנת להיאמר שלא קראתי חיבור של אליעזר טאובר אלא פרשנויות רבות עליו, וזאת במשך שנים רבות. בין היתר קראתי מהי תאוריית התמונה, למה מתייחס המונח מצב עניינים ומהי תאוריית
המשמעות בחיבור זה. בפסוקים המופיעים במאמרך ניכרת השפעתו הרבה של ְפ ֶרגה,
ואילו קרנפ, פופר וראסל הם כבר הדור המאוחר יותר, המושפע מאוד מהאמפיריציזם הפילוסופי הבריטי.
כאשר קראתי לראשונה את הטראקטט הוקסמתי מהמסתורין של 122
