Page 168 - Demo
P. 168
פרק שישי: פסיכולוגיה וחברה
שנויים מאוד במחלוקת. לדעת חוקרים רבים, רובם של השברים בגולגולות שנמצאו לא נעשו על ידי אדם, ובמקומות שכן - היה זה משום שהמוח שהוצא מתוך גולגולת המת שימש לצרכים טקסיים שלאחר המוות וכך גם אותם שרידי עצמות, שמעידים על טקסי קבורה ופולחן שהיו נהוגים בכמה חברות. הסיבות האחרות והנפוצות יותר לשברים אלו, שנמצאו בעצמות ובגולגולות, היו טרף על ידי חיות טורפות גדולות, פגיעות טבע וכן שברים שנגרמו על ידי לחצי אדמה וסלעים שבהם היו
קבורות העצמות. התפקיד החשוב ביותר שמילאה הקבוצה באבולוציה של בני האדם
הקדמונים היה ללא ספק בתחום ההתנהגות הנלמדת. חברי הקבוצה למדו זה מזה על ידי התבוננות בזולת - מעשיו ושגיאותיו, כלומר לימוד הדדי אחד מהשני, או לימוד דרך חיקוי המנהיגים החזקים, וגם חיקוי
הבוגרים על ידי הצעירים. הגידול הדרסטי במוחות האנשים נובע מהתפתחות אבולוציונית, דרכה
אותם אנשים, שמוחותיהם היו מפותחים יותר, עמדו ביתר הצלחה בניסיון להסתגל לסביבה בתנאים משתנים במהירות.
הדיבור הוא ללא ספק הראייה המשכנעת ביותר לתפקיד המכריע שמילא שיתוף הפעולה בהתפתחות המין האנושי, כי הוא, מעצם טבעו, מפעל המבוסס על שיתוף פעולה, שמטרתו ליצור קשר בין אדם לחברו. אם בני האדם היו בעיקר יצורים תוקפניים ואלימים, לא היו זקוקים
לדיבור ולא היו מפתחים אותו. עמי "הציד והלקט" בימינו (פה מביא מונטגיו רשימה ארוכה ומפורטת
של חברות בארצות וחבלי ארץ נידחים) מוכיחים את רצונם בשיתוף פעולה, את חוסר האלימות שבהם ואת ארגונם החברתי המפותח.
לורנץ על התוקפנות אצל החיות והאנאלוגיה האנושית לכך
תוקפנות על פי לורנץ הינה היצר המלחמתי אצל הפרט כשהוא מכוון כלפי בני מינו, בעולם החי ואצל בני האדם. לורנץ נשען על תורת היצרים של פרויד, המדברת על "יצר החיים" (הארוס) ו"יצר המוות" (טנטוס) – כשני ניגודים הדרים באדם בכפיפה אחת. לורנץ אינו מקבל את פרושו של פרויד, משום שלדעתו התוקפנות כאינסטינקט אינה שייכת ליצר
168
