Page 169 - Demo
P. 169
פרק שישי: פסיכולוגיה וחברה
המוות, כפי שחשב פרויד, אלא משמשת לקיום החיים והמין באותה מידה כמו האינסטינקטים האחרים.
אצל האדם, ששינה את תנאי חייו על ידי יצירתו העצמית, מביא יצר התוקפנות לעיתים קרובות לתוצאות מזיקות ביותר. דבר זה מתרחש גם אצל יצורים אחרים, אך לא באורח דרמטי כל כך.
לורנץ מציין שכאשר עקב מקרוב אחר אורח חייהם של דגי האלמוגים בים וראה בבירור עד כמה התוקפנות חשובה לקיום מינם, גמלה בליבו ההחלטה לכתוב ספר זה. מחקרו מבוסס על הדרך האינדוקטיבית -
מהפרטים שבתצפיות אל ההכללה, שממנה נבנית התאוריה כסיכום. תוקפנותם של דגי האלמוגים עזה וקטלנית במיוחד נגד בני מינם, על פי העיקרון ש"הדומים דוחים זה את זה". לעומת זאת הם חיים בשלום עם מינים אחרים. תוקפנותם זו באה לשרת את הצורך בשמירה על תחום המחייה והטריטוריה, שסכנה אורבת לה רק ממתחרה בעל אותם
תכונות מאותו המין. הטענה המרכזית של לורנץ: כאשר אנו מסתכלים בטבע אין אנו
יכולים שלא לראות את המלחמה כמצב וכתופעת טבע השלטת בכל. אנו רואים איך היא מכוונת את ההתפתחות לשירותה של הברירה הטבעית ולשכלולה. גם על פי דרווין, המלחמה אינה מלחמת הכול בכול, אלא מלחמה של הקרובים, בתוך המין עצמו, והיא היא זאת המצעידה את
ההתפתחות קדימה. לכן, כשאנו שואלים מהי תכליתה של אותה מלחמה, נראה שהמלחמה
המתחוללת בקרב בני אותו מין חשובה כדי לשפר את הברירה הטבעית, שבה החזק זוכה לבסוף בטריטוריה, במקור המחייה או בנקבה עליה הוא נלחם. בתהליך זה של ברירה טבעית יוצא המין נשכר.
מטרה נוספת של המלחמה בקרב בני אותו מין, היא למנוע שתהא האוכלוסייה של מין מסוים צפופה מדי באזור אחד, עד שתנצל את כל מקורות התזונה שבתחומה ותסבול חרפת רעב, שעה שחלק אחר של אותה סביבת גידול ישאר ללא שימוש. סכנה זו נמנעת על ידי כך שפרטים בני אותו מין דוחים זה את זה בתוקפנות. התוקפנות מ ַכ ֶוונת גם את הברירה הטבעית בתחום הזיווג, כלומר את בחירתם של החזקים והמובחרים שבבעלי החיים לשם רבייה, כפי שאפשר לראות
169
