Page 189 - Demo
P. 189
פרק שביעי: פילוסופיה
אצל לאקאן, השאלה של מעמד השפה והכרת המציאות היא בכלל שאלה לפסיכולוגים ואינה שאלה מתחום הפילוסופיה. באמצעות ייצוג פורמלי של היחס בין הסוביקט לאוביקט, הניסוח ניתן למסירה, אך תמיד יחמיץ את היחס בין הנאמר, האומר ועובדת האמירה. דבר זה מו ֵנע ידע, משום שהדובר לא מצליח להשתחרר מהכבלים של הנאמר – מהצירוף של האמירה והנאמר - שכן הממשות של השפה כופה עצמה
על מה שנאמר. האנליטיקאי (הפסיכולוג) הוא היחיד שפטור מהדבר שכל שיח אחר
אינו משוחרר ממנו, משמע מהרעיון שהשפה היא אבר של המחשבה ושניתן לעשות בה שימוש למסירה של ידע. הפסיכולוג פטור מהאפשרות לראות ַבאמת (בידע) ממשות אימננטית לשפה – משמע הוא ממוקם
במקום בו האמת והשפה אינם מתאחדים. הפילוסופים של השפה נדחים על ידי השפה, משום שאינם יכולים
להופיע כסוביקטים ולכן הם יכולים להצביע על היחס הבלתי אפשרי בין השפה לאמת.
לאקאן מניח שהשפה היא כלי מוסכם (אך שרירותי) לבניית ההסתכלות האנושית ולתקשורת שלה. זוהי מוסכמה המקובלת לפחות על האנושות בציוויליזציות המפותחות ומאפשרת את הפיתוח המדעי, הטכנולוגי,
הכלכלי ועוד. לכן המוסכמה (גם של השפה) הינה שיש עולם אוביקטיבי – מחוצה
לנו שקיומו אינו קשור בתפיסתנו אנו.
ויטגנשטיין ופרדוקס השפה
דרושה הנחה אפוסטריורית (הנשמעת כניאו-קאנטיאנית), אשר יוצאת נגד הסתירה הלוגית של משמעות השפה (ויטגנשטיין המוקדם). יש משמעות להנחה שיש עולם אוביקטיבי מחוצה לנו ואנו מסוגלים להכירו, בתוך מיגבלות. משמעות המשפטים האלו נוגעת באפיונים נוספים של משמעות השפה כנורמה, כמנגנון הכרתי, כתופעה היסטורית, כיכולת מולדת ונלמדת, כדפוס חברתי וכמנגנון לייצוב ויצירה של תנועות ותחושות, הבאות אלינו מעולם חיצוני לנו. ללא מנגנון זה של הכרה, יהיה זה בלתי אפשרי להבין את זרם התחושות הכאוטי וחסר הסדר
הנכנס להכרתנו וחושינו מן העולם אשר סביבנו. 189
