Page 191 - Demo
P. 191
פרק שביעי: פילוסופיה
תכונתה של הלשון בלבד, שרבים וטובים בתחום דנו בה. אני רוצה להעז להציע את פירושי שלי, שבו אני מייחס לוויטגנשטיין קירבה כלשהי לווריאציה מסוימת בפילוסופיה גדולה אחרת. על אף קביעתו, שרוב הדיון הפילוסופי עד כה היה חסר משמעות ונובע ברובו מאי-הבנה של כללי השפה. אם אתה קובע שאופני ההכרה וכישוריה הם בראש וראשונה כללי השפה, אשר מעצבים את קליטת רשמינו וקובעים את הכרתנו את העולם, הרי גם חלוקה זו לסוביקט ואוביקט, שהוא היש
כשלעצמו, היא עצמה מטאפורה של השפה. יש בתפיסה זו כדי לרמוז על הפילוסופיה של קאנט וקרבתה
לויטגנשטיין המוקדם, אף על פי שאפשר היה לצפות ל"התנגדותו" לכך. ואילו אצל ויטגנשטיין המאוחר, בקביעתו שהמשמעות נקבעת על ידי משחקי הלשון ונסיבותיהן, אני מוצא קירבה לזרם האמפיריציסטי בפילוסופיה, וזאת משום ש ֹה הנסיבות המציאותיות של התרחשות השיח הן שקובעות את משמעותו. אך כאמור מי אני (הקטן) שאציע פירושים
לשאלה שטובים ומשכילים בעשרת מונים עסקו בה. לבסוף: לאיזו קטגוריה שייכות השאלות הפילוסופיות האלו? לשפה
המדוברת או לשפה המדעית? האם הן ניתנות להצרנה בעזרת הלוגיקה? בשאלות אלו ובמקומה של המטפיזיקה עסק בעיקר הזרם של הפילוסופיה האנליטית ופילוסופיית הלשון ועל כך הרחבתי בסיכום המורחב.
191
