Page 36 - יא חשוון אמא רחל
P. 36

‫אמא‬

                          ‫מייללת בקול‪.‬‬    ‫וכולם המתינו בהתרגשות לבואה של‬          ‫"‬
               ‫סיפרתי לה את מה שקרה‪.‬‬      ‫סבתא‪ ,‬היא חשבה שהיא נוסעת לקברי‬
‫"רגע‪ ...‬אני דוקא חושבת שיש לי כאן חולצה‬   ‫צדיקים עם הבן שלה‪ ,‬כשבפועל הוא יביא‬     ‫הבת שלי ניגשה‬
‫צהובה‪ "...‬אומרת האישה ויוצאת מהרכב‪,‬‬                                               ‫ללבוש את החולצה‬
‫פותחת את הבגאז' ואחרי חצי דקה שולפת‬                 ‫אותה היישר אל מרכז המסיבה‪.‬‬    ‫הצהובה שהבאנו‪,‬‬
                                          ‫על פי התכנית‪ ,‬מספר מצומצם של בנות‪,‬‬      ‫אך לפתע היא‬
                 ‫חולצה צהובה למהדרין‪.‬‬     ‫והבת שלי בתוכן‪ ,‬היתה אמורה לקבל את‬      ‫חוזרת אליי חיוורת‬
‫הייתי בשוק‪ .‬לא האמנתי למראה עיניי‪.‬‬        ‫פניה במחול ייחודי‪ .‬כשכל הבנות לבושות‬    ‫כסיד‪ .‬היא מושיטה‬
‫עצרתי את עצמי בכוח מלצבוט את עצמי‬                                                 ‫לי את החולצה‬
‫כדי להיות בטוחה שזה לא חלום‪ ,‬או פטה‪-‬‬                            ‫בחולצות צהובות‪.‬‬   ‫הצהובה‪...‬‬
                                          ‫הבת שלי ניגשה ללבוש את החולצה‬
                               ‫מורגנה‪.‬‬    ‫הצהובה שהבאנו‪ ,‬אך לפתע היא חוזרת אליי‬
         ‫"תודה‪ ,‬תודה לך רחל‪ "...‬מלמלתי‪.‬‬   ‫חיוורת כסיד‪ .‬היא מושיטה לי את החולצה‬
‫"סליחה‪ ,‬לא קוראים לי רחל‪ "...‬הגיבה‬
                                            ‫הצהובה‪ ,‬ואני רואה עליו כתם אדום ענק‪.‬‬
                               ‫הגברת‪.‬‬     ‫מתברר שבתיק הנסיעות שלקחנו נשארה‬
‫"הא‪ ,‬לא‪ ...‬לא דיברתי אלייך" התנצלתי‪.‬‬      ‫פחית גואש בצבע אדום‪ ,‬וזה מה שיצר את‬

             ‫"אמרתי תודה לרחל אמנו‪"...‬‬                    ‫הכתם הענק על החולצה‪.‬‬
               ‫"רחל אמנו?! מה קשור?"‬                                 ‫מה עושים?‬

     ‫סיפרתי לה על התרומה‪ ,‬ועל הישועה‪.‬‬     ‫איך אני מוצאת פה באמצע היער חולצה‬
‫"אהה‪ ,‬עכשיו אני מבינה איך אני מגיעה‬       ‫שכזו? הבת שלי התחילה ליילל‪ .‬חודשים‬
‫לפה‪ "...‬אמרה הגברת בעיניים בורקות‪" .‬לא‬    ‫שהיא מתאמנת על המחול הזה‪ .‬אין מצב‬
‫הבנתי למה פתאום ה'ווייז' שלנו השתגע‪,‬‬      ‫שהיא לא תהיה שם! אז מה אפשר לעשות‪,‬‬

          ‫והכניס אותנו לתוך היער הזה‪"...‬‬       ‫שהיא תהיה היחידה בחולצה כחולה?‬
‫"אני חושבת שסבתא מגיעה‪ "...‬אמרה הבת‬       ‫יצאתי החוצה מהמתחם‪ .‬לא היה נעים‬
‫שלי שכבר היתה לבושה בחולצה הצהובה‪,‬‬        ‫שהילדה בוכה לי כאן ליד כולם‪ .‬הרגשתי‬

        ‫והחלה לרוץ לכיוון רחבת המסיבה‪.‬‬                        ‫אבודה‪ .‬מה עושים?‬
‫"אתם לא צריכים להחזיר את החולצה‪ .‬אני‬      ‫פתאום הבריקה לי ההארה ‪ -‬לתרום‬
‫כבר לא משתמשת‪ ".‬אמרה הגברת שניה‬           ‫למוסדות קבר רחל‪ .‬איזה מזל שהמספר‬
                                          ‫שלהם רשום לי בנייד‪ .‬התקשרתי ותרמתי‬
           ‫לפני שנעלמה אל תוך החושך‪.‬‬      ‫סכום רציני‪ ,‬וביקשתי מרבש"ע שימציא לי‬
‫"אני חושבת שאני אשמור את זה‬
‫למזכרת‪ "...‬קראתי אחריה‪ ,‬שטופה כולי‬                 ‫חולצה צהובה כאן באמצע היער‪.‬‬
                                          ‫לא עוברת דקה‪ .‬ופתאום מגיח למולנו‬
                        ‫בדמעות הודי'ה‪.‬‬    ‫רכב שטח שחור‪ ,‬ועוצר ממש לידינו‪" .‬היי‪,‬‬
 ‫מזכרת ‪ -‬לזכור את חסדי השם בלב היער!‬      ‫יש לך מושג איך יוצאים מכאן?" שואלת‬
‫לזכור שיש אמא שעומדת בודדת‪ ,‬לבד‪ ,‬על‬       ‫הגברת שישבה ליד הנהג‪" .‬רגע‪ ,‬למה היא‬
‫אם הדרך‪ ,‬בוכה בשבילנו‪ ,‬דואגת עבורנו‪,‬‬      ‫בוכה ככה?" היא שואלת אחרי‬
‫ורוצה שיהיה לנו טוב גם בפרטים הקטנים‬      ‫שקלטה את הבת‬
                                          ‫שלי‬
                   ‫והפחות משמעותיים‪.‬‬
‫כי אמא זו אמא!!!  ■‬

                                                                                  ‫‪36‬‬
   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41