Page 40 - יא חשוון אמא רחל
P. 40
ק דרכו רגליי על מפתן הדלת בבית הורי ,הרגשתי אמא
שמשהו קרה...
את אבאהצילה
כשנכנסתי פנימה וראיתי את פניו האפורות של אבא,ר
הבנתי שמשהו חמור קרה.
"מה קרה ,אבא?" שאלתי בדאגה.
"בשורות לא טובות ".נאנח אבי עמוקות" .לא טובות בכלל".
"מה קרה?" נלחצתי ממש.
"אני חוזר עכשיו מביקור שגרתי אצל הפרופסור ",נאנח שוב
אבי" .הוא אומר שעוד אין לי הרבה זמן לחיות"...
"אל תגיד ככה!" כמעט התחננתי" .אתה תחיה ,בעזרת ה' עד
מאה ועשרים ,אבא".
"אני לא אומר כלום "...אומר אבא ובעיניו מבט נפחד" .אמרתי
לך מה שהרופא אמר".
"על סמך מה הוא אומר את זה?" ניסיתי להבין.
"הפרופסור אומר שהפרפורים הרבים בלב מציבים אותי
בסיכון גבוה לקבל דום לב ".פלט אבי את המידע.
נרעדתי .דום לב ,במרבית המקרים ,פירושו מוות .בזמן השינה
יש סיכון גבוה יותר לקבל דום לב ,ואז חס וחלילה אף אחד לא
יכול לדעת שמשהו קורה וה' ישמור ...איני רוצה לחשוב על
כך אפילו...
אבא שלי דווקא צעיר יחסית ,הכל בן שישים ושתיים ,רק
שהוא סובל מאי ספיקת לב חמורה ביותר .בגופו מושתל קוצב
לב שמשלים את מה שהלב הטבעי מחסיר.
"ואי אפשר לעשות כלום?" ניסיתי להיאחז בשביב של תקווה.
"הפרופסור ממליץ להשתיל לי קוצב לב מיוחד במקום הקוצב
הנוכחי ".אבי לפת בכל כוחו את משענת הכסא שלצידו
עמד" .אבל הוא אומר שזה ניתוח מסוכן ואין לדעת איך הוא
יסתיים ...אוי לי אם לא אשתיל את הקוצב המשוכלל ואוי לי
אם אעלה על שולחן הניתוחים"...
הפחד ממה שעלול לקרות ,לפת גם את ליבי כבצבת ברזל .לא
מצאתי מילים לנחמו .מוחי השתתק לגמרי.
חלפו כמה שבועות מתוחים .אבא פחד עד מוות ,פשוטו
כמשמעו ,ולא הסכים לדבר על האפשרות של ניתוח .מאידך,
ריחף איום של דום לב מעל ראשו.
ואז פתאום ,את אשר יגורנו -בא.
היה זה יום שלישי שגרתי ,אבא חזר מהתפילה ואכל את
ארוחת הבוקר המזינה שאמא נהגה להכין לו מידי בוקר .אמא,
הלכה להכין לו קפה ,אך גילתה שאין חלב ,ופנתה לשכנה
40
