Page 46 - יא חשוון אמא רחל
P. 46
מתווסף לה גם העצב על היותה אחרת .כולן התחתנו ,כולן ילדו ,כולן סיימו אמא של כ-ו-ל-ם
לימודים ,כולן קנו דירה ,כולן הצליחו ,מלבדי.
אישה מאחרת עלולה להרגיש ביתר שאת את גילּה ,דווקא במקום שם תהיה
גילה – חתונה ,לידה ,שבתות וחגים .כך היתה שרה אמנו .עוד שנה עוברת והיא
אינה מתעברת .כאשר הגר שפחתה הרה מאברהם ,חברותיה של שרה מפנות
לה עורף ובאות להגר ,וזו עוד מלעיגהׂ" :שרי גברתי – אין תוכה כברה .מראה
עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת ,שלא זכתה להיפקד כל השנים הללו ,ואני
נפקדתי מיד .אילו שרה היתה צדיקה באמת ,היתה יולדת מזמן ".קל להבין
מדוע בעבור שרה ,לידת יצחק היתה שמחה כפולה ומכופלת :גם טיהור שמה,
גם השמחה האימהית הטבעית שבלחבוק תינוק ,וגם שמחת ההגעה ,סוף סוף,
ליעד נכסף שכבר היא עצמה התקשתה להאמין שהוא עדיין מחכה להַ " :א ֲחֵרי
ְבֹל ִתיִ ...לי ֶע ְד ָנה! חשבתי שאיחרתי את כל הרכבות ,ולא!"
והמאחרת התמידית היא רחל אמנו .יום פטירתה חל בי"א בחשוון ,בשבוע שבו
קוראים את פרשת לך לך .כמה רצו יעקב ורחל להינשא – ואביה קובע" :חכו
שבע שנים" .בזמן ההמתנה רחל רוקמת את שמלת הכלה שלה .שבע שנים
רקמה רחל פנינים לשמלתה .מוסיפה פנינה ושמה בארון .עוד תפר ומחזירה
לארון .מגיע יום כלולותיה ,והנה לאה אחותה מתחתנת במקומה עם יעקב .גם
כאשר היא זוכה להינשא לו ,היא כבר האישה האחרת בחייו ;ַו ֶיּ ֱַא ַהב ַ ַ ּגם ֶ ֶאת ֵָר ֵחל
– ואיזו אישה רוצה להיות "גם"? נשואה – והנה מתגלה עקרותה המייסרת.
הריונותיה מתאחרים ורק לאה יולדת שוב ושוב מול עיניה הכלות .
רחל מאחרת ,מאחרת ומאחרת וסוף סוף יולדת" .יוסף" היא קוראת לבנה ,שם
שכולו תפילה :יֹ ֵסף ה' ֶּבן ַא ֵחר ִליְ .ו ָא ְמ ָנםִ ,היא זוכה להיריון נוסף .לפי האר"י ,היא
קיבלה נבואה שהבן הזה יהיה ֶ ֶנפל .ייוולד ולא יחיה" .בבקשה ",היא מתחננת,
"תן לו את חיי ".בקשתה נענית ואכן יום ההולדת של בנימין הוא גם יום פטירת
רחל ,י"א בחשוון .היא מתה בלידתה .לכל מקום היא מגיעה אחרונה ,ורק מותה
ממהר כל כך לבוא – בת שלושים ושבע בלבד!
ואפילו לאחר מותה אין לה מנוחה .ברגעי חייה האחרונים היא מחזיקה את בנימין
התינוק וקוראת ליוסף" .יוסף בני ,אמור לאבא שאני מבקשת להיקבר במערת
המכפלה ".הרי במערת המכפלה קבורים בזוגות :חוה ליד אדם ,שרה ליד אברהם,
רבקה ליד יצחק .אך רחל לא תגיע לשם ; ִה ִחזקּוני מפרש שבגלל היסורים והחולי
שעברו עליה בלידתה עד כדי כך שלא ניתן היה לטלטל את גופתה עד מערת
המכפלה .במקום שבו נפטרה ,שם קבר אותה יעקב .
בדרך בית לחם ,בקבר רחל ,קול דמיה צועק מהאדמה.
והיא נמצאת על אם הדרך בעבורנו ,כמו אם זקנה שילדיה עולים אליה להתרפק,
להתייפח ולבקש על החמצותיהם שלהם .אין צער גדול יותר לאם מאשר לראות
