Page 132 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 132
| 132אברהם נקש
בבוקר העמסנו את המזוודות באוטובוס לחזרה לארץ בטיסה מאוחרת בשעה .23:55
הטיול המשיך כרגיל סיירנו בעיר ,עלינו למגדל האייפל ומשם לשייט "בבטו מוש",
שייט על נהר הסן ושאר הזמן תוכנן לארוחה ברובע "סן מישל" ולסיום בביקור ברחבת
הציירים ברובע "המונמרט" .הגענו בערך בשעה 14:30הקבוצה טיילה באופן חופשי
ברחבה ובבתי הקפה וקבעתי עם כולם להיפגש באוטובוס בשעה 19:00לתזוזה לשדה
התעופה "שרל דה גול".
אני כמדריך הקבוצה בדרך כלל מוצא את שעות המנוחה שלי במקומות כמו
מונטמרט ,מסתובב ומתעניין בציורים ובציירים ולאחר סיבוב אחד אני מתיישב לקפה
הפוך במסעדה הקרובה לרחבה.
בעודי יושב בבית הקפה אני שומע אחד המלצרים אומר לחברו בצרפתית:
"תדע לך ,הכול בגלל ישראל".
אני שומע את דבריו ושואל אותו" :מה קרה בישראל?".
המלצר שהכיר אותי מכל הפעמים שישבתי במסעדה ,ידע שאני מדריך של קבוצות
ישראליות ,ענה לי בטון דיבור שהשתנה כמתנצל ואומר לי:
"לא! מה לא שמעת? מחבלים חטפו מטוס נוסעים ופוצצו אותו על בניין התאומים
בניו יורק! תשמע בחדשות וברדיו" .לא רציתי להתווכח איתו ביום כזה ,מי אשם?
האווירה ברחבה מיד השתנתה הרגשנו את הזעם אצל כל מבקר ,הרחבה של הציירים
התחילה להתרוקן.
התחלתי לרוץ בין הקהל ,הגעתי עד לכנסיה "סקרה קר" וכל מי שראיתי מהקבוצה
ביקשתי שיודיע לאחר על עזיבה מוקדמת ולהגיע למקום המפגש מוקדם יותר.
בשעה 17:30כולם הגיעו לאוטובוס ונסענו ישירות לנמל התעופה .חלק מהמטיילים
בא בטענות על העזיבה המוקדמת ,הסברתי .מרגע שנודע לי על המקרה בניו יורק ,לא
הפסקתי לשמוע מבזקים.
שמעתי על ביטולים של כל הטיסות לארצות הברית ובדיקות בשדות התעופה
בעולם ,פחדתי שלטיסה שלנו תהיה בעיה .כולם הבינו וטסנו לארץ בשעה היעודה.
ביום שייזכר לעולמים -ב 11-לספטמבר .2001
הטיולים לצרפת או למערב אירופה ,נעשו קשים ביותר ומלחיצים .רציתי לשנות
ולעבוד על מרוקו ותוניסיה .באירופה משרד התחבורה היקשה על נהגי אוטובוס
