Page 136 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 136
| 136אברהם נקש
לבית הכנסת ,מגיעים ברגל מהמלון .המרחק היה קצר.
בכל פעם שמזכירו לשעבר של הבבא סאלי ,נפגש איתי ,בקשתו הייתה" :בוא
לתפילה" ,עניתי" :תדע לך שהלב שלי מסורתי" ענה" :אתה צודק! מדריך שלא אוהב
לנסוע עם ציבור דתי ,לא היה לוקח קבוצה ל 14 -יום!".
יום שישי עבר ובשבת בבוקר התעוררתי ומשהו מציק לי" .מדוע לא אלך לבית הכנסת,
לפחות לתת כבוד למטיילים שלי?" בארוחת הבוקר הייתי עם כמה נשים מהקבוצה ללא
בעליהן (המתפללים) ,גם הן שאלו אותי את אותה שאלה ,הבטחתי להן שאלך .יצאתי
מהמלון בדרכי לבית הכנסת ,הגעתי! ,בכניסה לקחתי כיפה לבנה שגודלה כיסה את כל
ראשי ,התיישבתי בשורה האחרונה ,לאחר שהבחינו בי ,מישהו מהקבוצה הושיב אותי
בשורה הקדמית ,מטייל אחר בא אליי ומלביש אותי בז'קט (לבשתי טריקו קצר) ,אחר,
פותח לי ספר עם דף פתוח שאוכל לעקוב אחר התפילה.
"המזכיר" מקנדה חייך אליי בעודו מתפלל ,הוא עמד על הבמה כחזן ,חיוכו אמר" :אתה
רואה זה פשוט…! "עכשיו לא הייתה לי ברירה אלא לעקוב אחר התפילה ,פעמים
איבדתי וחיפשתי היכן הם קוראים ,כשקמים ,קמתי ,כשישבו ,ישבתי .אחרי רבע
שעה אני שומע מבמת החזנות "אברהם נקש מתכבד לפתוח את ארון הקודש ולהוציא
את ספר התורה "....לרגע לא הבנתי ,שמעתי ברור את שמי? ואז אומרים לי" :קום,
קראו לך!"
קמתי ממקומי עזרו לי בפתיחת הארון ונאמר לי להוציא את ספר התורה ,להסתובב
איתו בין המתפללים ולהביאו לבמה.
בהוצאת ספר התורה ,הרגשתי רוממות רוח ,ברדתי את המדרגות ,הרגשתי שאני
נופל ואין לי שיווי משקל איך שהוא התאזנתי עם עזרה קטנה .מלמעלה זרקו עליי
סוכריות ,עד שהגעתי לבמה הנחתי את ספר התורה .מבטו של ידידי היה כאילו אומר:
"נו! סידרתי אותך ?".
האמת שמאוד הערכתי על הזכות שניתנה לי להוביל ספר תורה ואני מאוד מודה לו
ולקבוצה.
בכל הטיולים שלי פגשתי אנשים מאוד מעניינים כמו פרופסור ורדי יעקב ,שר
לשעבר שמעון שטרית ,חבר כנסת סלאח טריף ,פרופסורים מאוניברסיטת בר אילן,
ועדי עובדים של חברות מאוד גדולות ,עיתונאים ,פרופסור לפסיכולוגיה בשם
ברכה מתל-אביב ,גיאולוג משה ,ונשים של ידוענים.
