Page 138 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 138
| 138אברהם נקש
מרוקו עם הכבשים
באחד הטיולים למרוקו ,נסעתי עם קבוצה המורכבת ברובה מתושבי עפולה ,המוביל
מאותם מטיילים היה רב נמוך בגיל 67בערך ,עם זקן ארוך עד לחזה ,מרגע שפגשתי
אותו ביום המפגש בנתב"ג ,התחיל ל"טפטף" לי באוזן:
"אבי אל תשכח ,באתי לנסיעה הזו ,בשביל לשחוט כבשים בקברו של הצדיק רבי דוד
ומשה בכפר אגויים"
אמרתי לו" :אין בעיה ,אבל איך משיגים כבשים?"
הבטיח שהכול בסדר וזו לא פעם ראשונה שהוא נוסע והוסיף:
"כשנגיע למרוקו אראה לך את הסכין המיוחדת לשחיטה כשרה".
האמת שהתחלתי לדאוג ,נקווה שהסכין הארוכה לא תהווה בעיה בשדות התעופה
בישראל וביחוד במרוקו.
הטיול היה ל 14 -יום והרב הנחמד לא הפסיק להזכיר לי על "ההילולא הפרטית" שלו
בקברו של הצדיק .ביום השביעי של הטיול עזבנו את מרקש נסענו דרומה ,דרך הרי
האטלס הגבוה לכפר "אגויים" בדרך לוורזאזאט .הרב ניגש לנהג האוטובוס ואמר לו
בערבית מרוקאית לעצור ליד כל רועה צאן .הנהג ואני צחקנו ולא הבנו איך הוא עושה
זאת וכמה ישלם עבור כל כבש.
אחרי עשר דקות של נסיעה ,ראינו בצידי הדרך רועה עם כבשים .עצרנו ,הרב ירד
מהאוטובוס ,פוגש את הרועה ,ומתחיל משא ומתן ,ולאחריו ויכוח קולני .הרב חוזר
לאוטובוס עם הבעה מאוכזבת ,עולה ואומר לי שהציע לו על שני כבשים 200דולר
והרועה לא הסכים .המשכנו כברת דרך ושוב רואים רועה והנהג התבקש לעצור.
כל המטיילים באוטובוס צוחקים על הרב .בסופו של משא ומתן הוא הצליח לשלם
150דולר על שניהם .חוזר מאושר ומבקש עזרה להעלות את הכבשים לאוטובוס.
עד כאן! אמרתי לו" :כבשים לא בתוך האוטובוס ,אני מוכן בתא המזוודות ,אעשה להם
מקום בתא המזוודות" .חששתי שמטיילים יבואו אליי בטענות.
