Page 75 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 75
מסע חיי | 75
כיום הטלוויזיה עוזרת המון לספורט בכלל ולכדורסל ,במשחק נגד קבוצה
יריבה אתה יודע בדיוק איך לשחק ומכיר את רוב שחקני היריב ,מכיר את
גובהם ,קליעתם ומהירותם ,בזמני כל קבוצה ששיחקנו נגדה ,זה היה נעלם !! היום
הכול שונה.
באותה תקופה התאכזבתי קשות מבעיות השיפוט ,כל שופט (רק אחד
במשחק!) ששפט במשחקי החוץ ,היה בדרך כלל שופט מקומי ,הרגשתי זאת
כשחקן ומאוחר יותר כמאמן ,במשחק חוץ באשדוד ,בקיבוצים או בירושלים,
הקבוצות שלי היו צריכות לשחק בארבע דרגות מהקבוצה הביתית כדי לנצח
במשחק חוץ ,בגלל השיפוט.
במשחק חוץ בליגה ב' בקיבוץ בארי ,נגד הקבוצה המקומית ,לא הגיע שופט למשחק.
נאלצנו שתי הקבוצות בהסכמה הדדית לאפשר שיפוט של אדם מקומי .במחצית
המשחק הובלנו 10הפרש ,ברור שהיינו טובים יותר .באמצע המשחק במחצית השנייה,
הכדור יצא החוצה ונעלם (הקהל עמד מסביב לקווים) ראיתי בידי מי הכדור ביקשתי
ממנו את הכדור ,במקום לתת לי אותו התחכם וזרק אותו הרחק לתוך המגרש ,השופט
נתן לי את הכדור להוצאה .פתאום אני מרגיש מכת אגרוף חזקה בראש ,לרגע ראיתי
"כוכבים" ,התיישבתי על הקווים מחזיק בראשי הכואב ,השופט שהכיר את האוהד
המופרע ,הפסיק לרגע את המשחק וביקש מהאוהד להתרחק מהקווים ,אני הוחלפתי על
ידי המאמן .המשחק חודש ובסופו ניצחנו את המשחק ב 6-הפרש .היו ימים!
סיפור נוסף וקצת יותר משמח .בגיל 33בערך עבדתי
משמרת בוקר הייתי בנסיעה לת"א וחזרה לאשקלון.
בעודי מחנה את האוטובוס אני פוגש את מכטי מאמן
הכדורסל ומורה לחינוך גופני ,מבקש ממני לבוא
לאולם החדש של בית הספר להשלים רביעייה נגד
שלושה שחקני כדורסל של הנבחרת :מיקי ברקוביץ,
בארי לייבוביץ ,איתמר מרזל.
אני באימון
ברור שהסכמתי (בגיל 30פרשתי ממשחק הכדורסל) .הסדרן באגד הסכים
לשחרר אותי והתייצבתי למפגש בזמן .האולם ללא טריבונה ,ילדי בית הספר היו מסביב
לקווים הריעו והתלהבו מזריקותיהם של שחקני הנבחרת.
