Page 74 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 74
| 74אברהם נקש
בסיוע ההסתדרות שתמכה בקבוצה ,בנוסף עזרתו הרבה של מכטי ,קיבלנו
תלבושות ,נעלי כדורסל ,הסעות למשחקים וברוב השנים ,מכטי היה מוציא
מכספו האישי להחזיק את הקבוצה בליגה א' .הקבוצה התפרקה לאחר שנים אבל
מכטי הרכיב מיוזמתו קבוצה חדשה ,שנקראה אס"א אשקלון ,יחד עם נדבנים
ותורמים תושבי אשקלון ,דאג להביא ולצרף אותם.
כל שנה עלתה ליגה ,אחרי שלוש עונות ,הקבוצה שיחקה בליגה ארצית (היום
ליגה לאומית) .אני התבגרתי (נשוי) ועם עבודה קשה בתור נהג אוטובוס באגד,
לא יכולתי להיות שחקן ופרשתי ,בשנת 1975בגיל .30
בעצם אין לי הרבה סיפורים על הכדורסל כשחקן ,שיחקתי ואימנתי באליצור
אשקלון העליתי את הקבוצה מליגה ג' לליגה ב' ,לאחר מכן כשחקן ומאמן
בקיבוץ נגבה ובסוף אימנתי את קיבוץ יד מרדכי בליגת א' .בשנת 1983עזבתי
את הכדורסל התרכזתי יותר במשפחה ובעבודה באגד.
עד סוף שנות ה 60-לא הייתה טלוויזיה והעיתונות לא התקרבה לקבוצות
מרוחקות מאזור ת"א .קבוצות המרכז היו מתוקשרות הרבה יותר מקבוצות
הפריפריה .אני כיום כבר לא עוסק בכדורסל ומסתפק לעקוב אחרי
משחקים בטלוויזיה.
אני מאמין שאם בזמנים ההם ,היו מתעניינים בשחקנים ישראלים טובים
ומוכשרים גם בליגות הנמוכות -ששיחקו על מרצפות ולא על פרקט ,בוודאות
היו מוצאים כמה שחקנים עם כישרון כמו ברקוביץ ,ארואסטי ודומים להם… הם
שיחקו במרכז ובת"א .קיבלו משכורות עתק כדי לשחק .בדרום ומצפון לחיפה,
היו שחקנים ששיחקו והסתפקו בתלבושת ,טרנינג ונעלי ספורט ,כדי לשחק ללא
"לירה" אחת (כמוני).
לא פעם הייתי צריך להיפרד באמצע הליגה או אימונים לתקופות של 20-30ימי
מילואים בתכיפות של כמה חודשים ,בנוסף שחקנים מהסגל שהתגייסו לצבא
או למילואים ,השאירו חלל ריק בקבוצה ,ביחוד כשאימנתי בקיבוצים בסביבת
אשקלון ,כל שבוע שחקן זה או אחר לא הופיע לאימון או למשחק והתברר שהם
בצבא במילואים או בתורנות של הקיבוץ( ,להובלת עופות וכו') .די! נמאס לי
מהכדורסל זה פגע במשפחתי ,בעבודתי באגד ובשנת 1983עזבתי את הכדורסל.
