Page 70 - מסע חיי - אברהם נקש

‫‪ | 70‬אברהם נקש‬

‫אחי הבכור סובר‪ ,‬סיפר על עוברי אורח בעיר שגרנו "סוק אל ארבע"‪ ,‬שהכירו את‬
‫אבא‪ ,‬שאלו אותו "אדון נקש‪" :‬אתה עוזב אותנו?" הוא ענה‪ :‬כן‪ ,‬אני עובר לגור בעיר‬

‫הגדולה תוניס…! היה אסור באותם זמנים להוציא מילה ולהגיד "ישראל"‪....‬‬

‫באותן התרוצצויות באשקלון‪ ,‬אחי הבכור סובר מצא עבודה בתור מסגר במפעל‬
‫"יובל גד"‪ ,‬אבא היה מובטל תקופה מסוימת עד שהחליט לקנות שתי חנויות די‬
‫קרובות אחת לשנייה‪ ,‬האחת לכלי בית‪ ,‬מטבח וזגגות ובשנייה‪ ,‬קטנה מאוד‪ ,‬עבד‬
‫כסנדלר בייצור ידני של סנדלים ונעליים‪ .‬בתור ילד בחופשות מהקיבוץ הייתי‬
‫יושב לידו בסנדלריה ומסתכל בכל שלבי עבודתו איך הוא חותך את העור‪ ,‬איך‬
‫הוא משרטט את הסוליות‪ ...‬ממש אומן‪ .‬במקביל פתח את החנות השנייה‪ ,‬הוא‬
‫יכול היה להשקיף על כל מי שנכנס לחנות של כלי המטבח‪ ,‬אבא היה מניח את‬

‫כלי הסנדלרות והולך לשרת את מי שנכנס לחנות‪.‬‬

‫עזיבת הקיבוץ לבי"ס אורט באשקלון‬

‫שנת ‪ 1960‬בחודש אוגוסט‪ ,‬אבא החליט להחזיר אותי הביתה ולעזוב את הקיבוץ‪,‬‬
‫להתחיל שנת לימודים בכיתה ט' בבית ספר מקצועי אורט אשקלון‪ .‬אני מודה‬
‫ומתוודה‪",‬איחרתי את הרכבת" לא הייתי מסוגל לבצע פעולות של חילוק או כפל!‬

‫איך ילד כמוני‪ ,‬ילמד באורט? שמעתי בקולו של אבא‪ ,‬לא הייתה לי ברירה‪.‬‬

‫בשנה הראשונה מסגרות‬
‫עזבתי את הקיבוץ והתחלתי בלימודים‪ .‬מה שמפליא שאבא ואימא לא ידעו עליי‬
‫כמעט כלום‪ ,‬אולי חשבו שגם אני כמו כל האחים והאחיות הגדולים שסיימו בית‬
‫ספר עם בגרות‪ ,‬מוכן ללימודים הגבוהים‪ ,‬לא שאלו ולא התעניינו אצל המורים‬
‫בקיבוץ איזה תלמיד הייתי‪ .‬אולי בגלל השפה?‪ ...‬אני זוכר שעשיתי מאמצים‬