Page 124 - 28222

‫נעמה סגל‬

‫לשאלה האחרונה והמכרעת בריאיון לעבודה נחשקת‪ ,‬שאמי לימדה‬
‫אותי לענות עליה כפי שנדמה לי שמצופה ממני לענות‪" .‬מקסימום‬
‫אחרי שתתקבלי לעבודה‪ ,‬תגידי שהיא לא מתאימה לך‪ .‬אבל לפחות‬

‫אפשרות הבחירה תהיה בידייך‪ ",‬היא נהגה לומר לי‪.‬‬

‫כשיצאתי למסע הכתיבה‪ ,‬רציתי בכל מאודי להאמין שאם רק אפעל‬
‫לפי בקשות המאומצים על פי ספרה של שרי אלדריג'‪ ,‬ואם רק אתנהל‬
‫לפי הטפסים שמילאתי‪ ,‬האבחנות שקיבלנו‪ ,‬דברי המומחים והמטפלים‬
‫שנאמרו לנו‪ ,‬אוכל לקבל תשובה חד־משמעית לשאלה‪ :‬מה משפיע‬
‫יותר‪ ,‬הביולוגי או הסביבתי? כמה חלקים מבתי הם גנטיים וכמה הם‬
‫סביבתיים ונרכשים? או במילים אחרות — איפה מסתיימת השפעתה‬
‫של האם הביולוגית‪ ,‬ומתחילה השפעתה של האם המאמצת? חיפשתי‬
‫תשובה חד־משמעית‪ .‬מובן שרציתי שהתשובה תהיה שההשפעה‬
‫והשליטה הן בידיי בלבד‪ ,‬אבל יותר מכול‪ ,‬וזאת אני מבינה רק כעת‪,‬‬

‫רציתי להבין מיהי בתי‪ .‬ממה היא מורכבת‪ .‬רציתי להכיר אותה‪.‬‬
‫בשלב זה אוכל לומר שאין ספר או אבחנה או טופס או מומחה או‬
‫מטפל שיוכלו ללמד אותי מיהי בתי‪ ,‬מלבדה‪ .‬כי בזמן שאני נבהלת‪,‬‬
‫מחפשת וחוקרת‪ ,‬בתי גדלה ומתפתחת ומלמדת אותי במילותיה מי‬

‫היא‪.‬‬
‫לפני שנה החלטתי להקשיב לרצונותיה הברורים והנשמעים של‬
‫בתי‪ ,‬ורשמתי אותה לבית ספר פתוח‪ .‬לא תיארתי לעצמי מה רבה‬
‫תהיה השפעת המעבר ועד כמה תיטיב עמה‪ .‬בבית הספר הקודם‬
‫שאליו הלכה היו אנשי חינוך נפלאים‪ .‬הם אהבו והיו שם בשביל‬
‫בתי בכל רצון ומכאוב‪ .‬כשהיה לה חם מדי‪ ,‬הביאו לה גיגית עם מי‬
‫קרח לטבול את כפות הרגליים‪ .‬כשהיה לה קר‪ ,‬הביאו לה שמיכה‪.‬‬
‫אני ויואב האמנו שזו המסגרת הנכונה לה‪ .‬מסגרת שהציבה גבולות‬
‫ברורים‪ ,‬שהסבירה לנו איך להיות הורים טובים‪ .‬פעמים רבות אמרנו‬
‫אחד לשני כמה נפלא היה יכול להיות אילו היה בית ספר כזה בתקופה‬
‫שבה היינו אנחנו ילדים‪ ,‬איך יכולנו לפרוח במסגרת יצירתית ושקטה‬

‫‪124‬‬