Page 123 - 28222
P. 123
איך להיות אמא מאמצת
אחרי בן דודי זכור לי סיפורה של שכנתי המורה ,שסיפרה על
אחות של תלמידה שלה" :הכול נראה מושלם איתה ,דווקא היא היתה
האחות הנורמלית מבין שתי האחיות ,אבל פתאום משום מקום בגיל
12היא נכנסה להתקף פסיכוטי ,ועכשיו היא מאושפזת ולא יודעים
מה יהיה איתה ,אבל זה לא נראה טוב".
אלה הם רק מקצת מהסיפורים ששמעתי ועודני שומעת על אודות
אימוצים.
"זה דומה לסיפורים שמספרים לי על נשים שחשבו שהחלימו
מסרטן ,וביום שאמרו להן שהבדיקות שלהן תקינות ,הן גילו שהמחלה
חזרה ,ואז מתו כעבור כמה חודשים ",אמרה לי חברתי שהחלימה לפני
שנתיים מסרטן" ,כן ,זה דומה ",אמרתי לה" ,אבל מה עושים כנגד
זה? אחרי סיפורים כאלה אני מסתכלת על הבנות שלי באימה ותוהה
מה עוד מצפה לי .מה עוד נסתר מן העין ועומד להתפרץ .אני רוצה
להיכנס למיטה ולישון כמה ימים עד שיעברו לי תחושת הבהלה וכאב
הלב ,איך מתגוננים מפני הסיפורים האלה?"
"זוכרים שזה לא הסיפור שלנו ,זה הסיפור שלהם ".היא ענתה ,ואז
צחקה והוסיפה" :גם חצי כדור הרגעה יכול לעזור".
כל סיפור על אימוץ כושל מזכיר לי עד כמה אינני יכולה לדעת
מה צופן לבנותיי העתיד .אני מניחה שכל אמא באשר היא חשה
כמוני ,אך להורים ביולוגיים ישנה פריווילגיה לשגות באשליה שהכול
בשליטתם ,הגנטית והסביבתית ,ושהם יודעים לראות את הנולד.
כשבוע לפני שעמדנו לאמץ את בתנו ,שאלה אותי העובדת
הסוציאלית" :ומה אם יפרוץ משהו שקשור לגנטיקה כמו מחלה
כלשהי?"
"אמשיך להיות אמא שלה ",עניתי בביטחון .אינני יודעת אם עניתי
כך מתוך מחשבה וכנות ,או כי ראיתי בשאלה זו את השאלה המכשילה
האחרונה ,שעליה אני צריכה להשיב נכונה כדי לקבל את האישור
מהשירות למען הילד שאני כשירה להיות אמא מאמצת .בדומה
123
