Page 118 - 28222
P. 118
נעמה סגל
להנאתה בספר ,ואני במטבח ,עוד רגע אתפנה להתקין את ארוחת
הצהריים.
"אני אהרוג את ראש הממשלה הזה ",לפתע שמעתי את קולה .היא
נעמדה לידי ,ידיה קפוצות לאגרופים ,עיניה נדחסות תחת גבותיה
הכעוסות ,והיא מרעידה את אפה העגול מעלה ומטה" ,את יודעת מה
הכי קשה במאומצים?" המשיכה בשיניים חשוקות" ,שלקחו אותנו.
אף אחד לא שאל אותנו! אם היו שואלים אותי ,הייתי אומרת שאני
רוצה להישאר איתה .לא אכפת לי מה היה לה! למה לקחת אותי
ממנה ,אמא?! אני שונאת את המדינה הזאת שהחליטה! בטוח היה
לי יותר טוב אם הייתי נשארת איתה ,לא אכפת לי מה היה לה .היא
אמא שלי!"
הושטתי אליה ידיים והתקרבתי בזהירות" ,ילדה שלי ,בואי אליי",
ניסיתי לרכך אותה ,אבל היא הסיטה את ידיי באגרופים וצעקה:
"שלי?! שלי?!!! מה זה שלי?!!! אני לא שלך! את לא אמא שלי ,את
סתם בוגדת!"
כל כך רציתי באותו הרגע להשתמש במשפטים שאמי היתה
מטיחה בי ברגעי הכעס שלה כלפיי כשהייתי ילדה .היינו מרבות
לריב ,וכשהריב היה מתארך והיא לא היתה נכונה להיכנע לדרישותיי,
לקבל את תירוציי או להבין את צרכיי ,הייתי מעיזה לשלוף את
הקלף המנצח מולה ולהטיל ספק בטיב האימהות שלה ובעומקה
של אהבתה כלפיי .פניה היו מאדימות ,ומצחה היה זז בתנועה חדה
אחורנית ,מקפיץ את קו צמיחת השיער בתנועה שייחודית רק לה ,ואז
היתה נמלטת לחדר השינה שלהם ,ומשם למרפסת השירות הקטנה
הצמודה אליו ,וסוגרת אחריה את הדלת ,ואני דלקתי בעקבותיה,
לא מניחה לה לחמוק מהכעס ומדברי הביקורת שלי .היא היתה
מוציאה כביסה מהמכונה ומנערת אותה בכעס ,אז מסובבת את גבה
אליי ותולה את הבגדים הרטובים על החבל בתנועות הצלפה ,ואני
הייתי צועקת עליה מעבר לחלון הקטן שהפריד בין המרפסת לחדר
הכביסה.
118
