Page 117 - 28222
P. 117
20
מסר מהביולוגית
"מה קרה לך בעיניים?" שאלתי את בתי כשראיתי אותה צועדת הלוך
ושוב במסדרון הבית ,ממצמצת בחוזקה .ניסיתי להבין אם אלו טיקים
חדשים שאני לא ערה להם.
"לא יודעת ,אמא ",היא השיבה לי בחיוך ,וכשעיניה היו תלויות
באוויר במבט חולמני ,הוסיפה" :לפעמים אני מקבלת מסר מהאמא
השנייה שלי ,ואז העיניים שלי מתחילות להוציא דמעות ",המשיכה.
"מה היא מוסרת לך?" שאלתי .לא הצלחתי להסוות את היצר
החטטני שלי ,ולרגע אחד אף האמנתי שיש לה ,לאמא השנייה של
בתי ,מסר שמיועד גם לי .אולי מסר חיובי כמו" :את עושה עבודה
נפלאה באימהות שלך ,את כל כך מסורה ",או טיפ להורות טובה כמו:
"היא צריכה הרבה חיזוקים חיוביים ",ואולי נזיפה" :את אף פעם לא
תביני אותה ,אז תפסיקי להעמיד פנים ".בכל אופן ,המסר לא היה
מופנה אליי" .אני לא מבינה בדיוק ",היא אמרה" .משהו שקשור לזה
שהיא אוהבת אותי".
"תודה ששיתפת אותי ",אמרתי לה בקול רועד ונרגש .התחבקנו.
נישקתי לה את הראש פעם ועוד פעם .נזכרתי באופן שבו אבי היה
מנשק את ראשי כשהייתי ילדה ,בדרך כלל בקו השביל החוצה את
השיער ,ואז מחמיא לי על ניחוח שערי או מחמיץ פנים ואומר,
"בתי ,את כבר צריכה לחפוף ".עוד רגע יפה של אמון ואהבה ביני
לבתי ,חשבתי לעצמי בעודי שוטפת כלים :הנה היא פוסעת בקלילות
בפרוזדור ונכנסת לחדרה ,ממשיכה בשגרת יומה ,הקטנה מדפדפת
117
