Page 112 - 28222
P. 112
נעמה סגל
המילים ,אבל עם תחושה חזקה של שחרור וסחרור ,צווחנו מלוא
גרוננו את השיר והרוח ספגה הכול .לא ידעתי אז את מה שקראתי
לא מזמן בוויקיפדיה ,על כך שהוריה נתנו לה את השם בת שבע ,אך
אחיותיה לא אהבו את השם ושינו אותו לעפרה.
פעולת הכיסוח הופרעה כשבתי חצתה את הדשא בהפגנתיות ויואב
מיהר אחריה ,כאילו התחרו ביניהם במרוץ סמכויות.
"אמא ,אני לא רוצה להיות עם האבא המעצבן הזה יותר! הוא אמר
לי שאני שתלטנית!"
הסתכלתי על יואב במבט מאשים" .אמרתי לה שהיא משתלטת",
הוא התחבא מאחורי רטוריקה ,ואז מיד כעס על כך שהוא צריך
להסביר את עצמו בפניי כמו ילד .הוא דיווח על רכיבה קצרה ,כארבע
עצירות פיקניק וכוס יין אחת שבורה שכנראה גרמה לוויכוח ביניהם,
ואז טען שאני רכה איתה מדי ,מאפשרת מדי ,מכילה מדי ,מבטלת את
עצמי מולה .ככל שהוא העמיק לכעוס ,ככה בתי הידקה את החיבוק
המוחץ שלה סביב מותניי ,עד שפלטה צווחה ונכנסה הביתה בכעס.
בערב ,כשאני ויואב פרקנו את התיק שארזה לטיול האופניים ,הוצאתי
את החפצים ,מיינתי והוריתי לו היכן לשים אותם ,והוא פיזר את
הערימות בהכנעה .הסברנו זה לזה שהחפצים הרבים שהיא אורזת
מקנים לה ביטחון .כמו "שמיכי" או חפץ מעבר ,רק בגרסה של ילדה
בת תשע .אבל היה נדמה לי שיותר מהטרחה שבסידור האין־סופי או
מהתסכול מהחפצים השבורים ,מעיבה עלינו המחשבה שעליה אנחנו
לא מדברים ,שפעולת האריזה של בתי מסמלת לנו את הרצון שלה
להיות מוכנה בכל רגע למרוד ולברוח.
112
