Page 114 - 28222
P. 114
נעמה סגל
הדחיקה את הפרידה ,ורק ברגע האמת מיהרה לארוז בשקית אשפה
גדולה ושחורה :שמיכה ורודה רכה ,שלל בגדי תינוקות ורודים,
מובייל ,מנשא בד מהסוג שקושרים סביב הגוף ,כדור בצבעי פסטל
עם ראש של ליצן ופעמון בקצה המגבעת ,וכשסיימה לארוז את כל
אלה ,נזכרה שהיא רוצה גם לכתוב לה משהו .אולי ההנחיות שקיבלה
היו לא להיקשר לתינוקת ולא לכתוב לה דבר ,אבל ברגע האחרון היא
הרגישה שהיא חייבת להשאיר לה מזכרת ממנה ,כזו שמציינת את
הימים המשותפים והכל כך משמעותיים בחייה של בתי הקטנה .היא
אף סירבה להישאר אנונימית ,כפי שאולי מצופה ממנה להיות ,וחתמה
בשמה הפרטי כדי לתת לה קצה חוט למקרה שתרצה לחפש אותה
כשתגדל ,וכדי לבקש מאיתנו ההורים המאמצים להכיר בימים שבהם
בילו יחד ולציין את שמה בפני בתנו הקטנה בבוא הימים.
לבתי הקטנה עניתי" :זאת לא אמא ,זאת סבתא טובה שטיפלה בך".
"היא רופאה?" היא שאלה.
"היא סבתא טובה".
"סבתא שלי?"
"סבתא טובה שטיפלה בך".
"אז היא רופאה ",קבעה ,המשיכה לדפדף ,ואז נעצרה בתמונה
שבה היא נראית בוכה" .זה תינוק שבוכה ",היא אמרה" .זאת את",
אמרתי" .לא ,זאת לא אני ",היא התעקשה" ,זה תינוק .מה קרה לו
פה?"
"תינוקות בוכים לפעמים ",עניתי.
היא הסתובבה אליי ושאלה" :אבל ,אמא ,איפה היית? רק הרופאה
פה ,הוא רוצה אותך".
בטי ג'ין ליפטון כותבת במאמרה "רוחות במשפחה המאמצת" שהילדה
המאומצת מלווה ברוחה של האם הביולוגית ,ברוחה של התינוקת
שהיתה לפני שאומצה (כלומר הילדה שיכלה להיות אילו נשארה עם
אמה הביולוגית) וברוחה של הילדה שיכלה להיות להוריה המאמצים.
114
