Page 111 - 28222
P. 111
איך להיות אמא מאמצת
שתרצה להחליף .כשאנחנו חוזרות היא משילה מעליה את פרטי
הלבוש כל הדרך עד לחדרה .כשאנחנו נוסעים להוריי בימי שישי,
היא לוקחת ערכת שינה לאוטו — כרית ושמיכה ,ובתיק היא דוחסת:
כיסוי עיניים ,בובה רכה ,אוזניות ,בקבוק מים קפואים ,ביסקוויטים,
חטיף ,תפוח" .זאת לא נסיעה כל כך ארוכה ",יואב אומר לה ,ובתגובה
היא חולפת על פניו ודוחסת את התיק לאוטו.
"אמא ,תזכירי לי מה יש בלינוזימה?" היא שואלת בנסיעה.
"לימוזינה ",יואב מתקן אותה" ,כן ,יש בזה גם מקרר ומקום לישון?"
"כן ",הוא עונה.
"אז כזה אני רוצה".
כשהיתה בת שבע ,הרבתה לארוז בגדים וחפצים במזוודה קטנה
או בתיק בד ולהכריז" ,אני עכשיו בורחת מהבית! ואל תלכו אחריי!"
היא היתה יוצאת בטריקת דלת ,ואני דולקת אחריה .היא היתה הולכת
בנחישות ,מקפידה להסתובב בכל כמה רגעים ולבדוק אם אני עדיין
בעקבותיה .כשהייתי הולכת אחריה ,היתה צועקת" :תפסיקי לעקוב
אחריי!" כשהייתי נעצרת ונעלמת משדה ראייתה ,היתה מתלוננת:
"לא אכפת לך שהבת שלך בורחת ממך?"
בפעם האחרונה שהצלחתי לשכנע את יואב לצאת איתה לטיול
אופניים כדי ששניהם יוציאו אנרגיה בפעילות ספורטיבית ,היא מיהרה
להצטייד ולהסתרבל בערכת פיקניק — מחצלת ,בקבוק מים ,כוסות,
סלסילת הצעצוע של אחותה הקטנה ,משהו לאכול ,מפיות.
אני נשארתי בחצר וכיסחתי את הדשא .פעולת הכיסוח הסבה
לי עונג .היא איפשרה לי כחצי שעה של התמסרות לפעולה מכנית:
קדימה אחורה ,שמאל ימין .נהניתי לראות את הדשא נכנע לי ,מתקצר
ומתיישר ,נהניתי מהרעש מחריש האוזניים שלא מאפשר לי לשמוע
דבר חוץ מאשר את מחשבותיי ,נזכרתי ברוח החזקה שהחרישה את
אוזנינו כששתי אחיותיי הגדולות ואני היינו מוציאות את ראשינו
מחוץ לחלון הסוסיתא המשפחתית וצורחות שירים .בעיקר אהבנו
לשיר את "שיר הפרחה" של עפרה חזה ,בלי להבין את משמעות
111
