Page 108 - 28222
P. 108
נעמה סגל
מונחות על כיסא ,הוא גירד בראשו באופן שהוא עושה כשהוא מרוכז
מאוד במשהו ,לכן הופתעתי לשמוע אותו אומר" :אני מת על זה שהיא
אומרת שהיא סגל ".אחר כך חשבתי ששמיעה סלקטיבית אופיינית לו,
ואז התרגזתי שבמקום לדאוג לפשר הצעקות ,הוא התענג על מחשבות
גאות על כך שבנותינו נושאות את שמו .הנה הוא הצליח לכבוש את
שמותיהן כפי שהוא כבש את שמי ,לאט־לאט ובתחכום רב ,תחילה
היה לו ברור ,והוא אף הביע תמיכה בכך שאני שומרת על שם נעוריי,
פלג ,אחר כך הביע את דעתו על כך שהשם ארוך מדי ,אחר כך טען
שהשילוב של שני השמות לא מצלצל נכון" ,נעמה פלג סגל? זה כמו
להגיד נעמה מיץ פטל .זה מטופש ",והנה היום אני נושאת את שם
משפחתו בלבד ,ושם נעוריי נשר ממני בלי ששמתי לב ,כמו בתהליך
אבולוציוני ארוך ,כמו התיאוריות שגורסות שבעתיד לא תצמח לבני
האדם זרת ,כי אין בה עוד צורך ,כך נראה כעת שם נעוריי — רחוק
ממני ואף לא מעיד עליי או על השושלת שלי דבר ,פרט לעובדה
שאבי בחר "לעברת" את שם משפחתו מפתחי לפלג.
"למה שינית את שם משפחתך לפלג?" שאלתי את אבי כשהייתי
בת 30ומשהו.
"מי היה מקבל אותי לעבודה עם שם כמו פתחי?" הוא ענה לי.
לפני כשנה הזכרתי לו שכך ענה לי ,אך הוא הכחיש .אני אפילו
לא זוכרת למה העליתי שוב את הנושא מולו ,אולי כי אני בעצמי כבר
לא הייתי בטוחה שכך ענה ,וחשדתי שהזיכרון שלי נשחק או הוטה
על ידיי ,כפי שאני נוהגת לעשות :לכופף ,לסדר ולערוך אותו כך
שיתאים לתבניות מחשבתי .מוסיפה פרטים ,מוחקת חלקים שנדמים
לי מיותרים ומקשטת אחרים .אולי מתוך רצון שהזיכרון יהיה עשיר
יותר מכפי שהוא באמת ,או כי סיפרתי אותו פעם אחר פעם ,ובכל
פעם השמטתי פרט והוספתי אחר ,עד שלא נשארו זכר או רמז לזיכרון
המקורי .ואולי כי עבר די זמן ,דפיו של הזיכרון הצהיבו והחלו
להתפורר עד שאי אפשר לזהותו כלל ,וכעת קשה להבחין בינו לבין
זיכרונות מצהיבים אחרים.
108