Page 103 - 28222

‫איך להיות אמא מאמצת‬

‫שבועיים ברציפות‪ .‬אחרי שבועיים‪ ,‬כשהגיעו לאוזניי שמועות שהוא‬
‫יוצא עם מישהי מאותו בית קפה ושלמעשה הם התחילו לצאת עוד‬
‫לפני שנפרדנו‪ ,‬זה לא שינה לי כהוא זה‪ .‬ההורמון התפוגג כלעומת‬

‫שבא‪ ,‬ואיתו ההיקשרות לאהבה העזה‪.‬‬
‫למרות הכמיהה שלי לאהבה ממבט ראשון‪ ,‬כזו הנשלטת על ידי‬
‫הורמונים‪ ,‬האהבה שלי לבתי ואהבתה שלה אליי לא קרו כך כלל‪.‬‬

‫האהבה בינינו נבנתה ועודנה נבנית ונלמדת באיטיות ובהקשבה‪.‬‬

‫זכורה לי הצהרת אהבה מצדה של בתי בסופו של יום סוער‪ ,‬רצוף‬
‫ריבים וטריקות דלתות‪ ,‬שבו סירבה בכל תוקף לשבת איתי כשרציתי‬
‫ללמד אותה קריאה‪ .‬אני כעסתי‪ ,‬התייאשתי‪ ,‬ואז חזרתי והתעקשתי‬
‫שהיא תשב ותלמד‪ .‬אני לא זוכרת מה בדיוק אמרתי לה‪ ,‬אבל כנראה‬
‫אמרתי משפטים כמו‪" :‬את לא תגיעי רחוק ככה" או "אז תצאי כבר‬
‫לעבוד‪ ,‬בשביל מה לך ללכת לבית ספר?" ועוד משפטים דומים‬
‫ששמעתי מאמי בילדותי‪ .‬מדי פעם יואב נכנס לחדר והביט בי במבט‬
‫כועס‪" ,‬את שוברת אותה‪ ,‬זה לא שווה את זה‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬תעזבי את‬

‫הילדה‪ ,‬כל הבית רועד בגלל הוויכוח שלכן‪".‬‬
‫לבסוף היא הכריזה שהיא נכנעת‪ ,‬ובאפיסת כוחות הסכימה לשבת‬
‫וללמוד‪ .‬בערב‪ ,‬לפני שנרדמה‪ ,‬התיישבתי על קצה מיטתה‪ ,‬חשתי שאני‬
‫חייבת לה התנצלות על האופן שבו הכנעתי אותה ללמוד‪ ,‬שנכשלתי‬
‫בתפקידיי האימהיים‪ ,‬שאולי כמו שיואב אמר‪ ,‬הגזמתי בהתעקשות‬
‫שלי‪ .‬האהבה שלנו לא מובנת מאליה‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ ,‬אני לא יכולה‬
‫להרשות לעצמי להיות כל כך קשוחה איתה‪ ,‬אבל הגאווה שלי מנעה‬
‫ממני לומר או לעשות פעולה כלשהי לקראתה מלבד לשבת על קצה‬
‫מיטתה‪ .‬אחרי שבתי השלימה את טקס פרישת השמיכות וסידור‬
‫הכרית‪ ,‬היא הסתובבה אליי‪ ,‬ביקשה להחזיק את ידי ואמרה‪" :‬תודה‪,‬‬
‫אמא‪ ,‬על כל מה שאת מלמדת אותי‪ .‬אני אוהבת אותך‪ ".‬ואני הרגשתי‬

‫שכל מילה שהיא אומרת לי נאמרת בכוונה מלאה‪.‬‬

‫‪103‬‬