Page 40 - 28222
P. 40
נעמה סגל
כשהאישה שעוזרת לי עם ניקיונות הבית פעם בשבועיים באה
יומיים אחרי שקיבלנו את בתנו הקטנה ,היא אמרה" ,וואי! מאיפה
הגיעה זאתי?" סיפרתי לה שאימצנו אותה .דמעות עלו בעיניה ,והיא
שאלה" :איך עוזבים כזאת תינוקת? מי זאת מוותרת ככה על התינוקת
שלה?"
עניתי" :אף אחת לא מוותרת על התינוקת שלה .לוקחים לה את
התינוקת".
היא שאלה" :מי לוקח?"
אני עניתי" :המדינה".
ואז ,אחרי שהתיישבה וביקשה כוס מים כדי להרגיע את קצב
הלב ,אמרה" :תאמיני לי ,נעמה ,אלוהים מחלק אגוזים למי שאין
שיניים".
אני עניתי" :ואז הוא מסתכל ,מבין שעשה טעות ומחלק אותם
אחרת".
התחרטתי שכך עניתי ,אבל כך עניתי ,וזה הניח את דעתה של
האישה המנקה את ביתי פעם בשבועיים.
אחרי זה שאלתי את עצמי ,מיהו האלוהים במשפט הזה? המדינה
או אני ויואב?
כשאנשים מסתכלים על בתנו הקטנה וניצוץ נדלק בעיניהם לנוכח
חיוכה השובה ,צחוקה המתגלגל ,שערה הבהיר ,עיניה הכחולות
הגדולות ,ואז אומרים" :הקטנה הזאת היא משהו אחר לגמרי!" אני
נוטה לחשוב שהם מתכוונים בדיוק לזה .פשוטו כמשמעו — היא משהו
אחר .אחר לגמרי .אין למי להשוות.
אל חטא ההשוואות נוסף חטא המדידות .אני מודדת את אהבתן
ואופן היקשרותן של בנותיי אליי בפרמטרים שאת חלקם המצאתי,
כגון :כמה פעמים חייכה אליי ,אם הסכימה לאחוז בידי ,אם קראה לי
למיטתה כשהיתה חולה ,אם חיבקה אותי כשנבהלה בסרט.
40
